לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 17:20
אתה משתעשע בחבל שידיך אוחזות, מריח אותו עמוק, יש לו ריח מיוחד, ותחושת החיספוס מדגדגת את האצבעות, אתה מודד את האמצע, ויורה הוראות, תשבי, תקומי, זוזי לכאן, תסתובבי, תרימי, תחזיקי, לא לזוז ותורידי. וכשאתה מביט במעשי ידייך, אתה רואה טוויטי אסור היטב, בחבלים אותם קשרת סביבו, חבלים אשר משאירים סימנים יפייפים, אדומים על עורי הבהיר.
בתוך החבלים הללו אני מרגישה שלמה, אני מרגישה שלווה, יש בתחושת הכאב הזו, הרבה עונג, אתה הופך אותי, ומסובב אותי, משנה אותי לרצונך, ואני איתך, מתמסרת למגע שלך בתוכי.
ואין זה משנה כלל, שהכבלים הקושרים אותי יותרו עוד מעט, כי הכבלים שמחברים ביננו, אלו הקושרים את ליבי ולבך, את נשמתי ונשמתך, כרוכים וקשורים היטב זה בזה, בקשר הנסתר מן העין אך גלוי אל הלב.
אוהבת אותך חתול מרושע.