שינויים

לפעמים הוא מתנגב מאחורי נושך אותי בעורף, מתגלגל במורד עמוד השידרה, ושולח זרועות כמו תמנון, ועוטף אותי, חודר לתוכי דרך כל פתח אפשרי. יש נקודות בהן הוא משאיר חום, יש נקודות שמרגישות אחריו קור חד, לפעמים זה פוצע כמו נייר, לפעמים רך ועוטף כמו שמיכת קשמיר נושנה ומוכרת, זאת שהריחה המתוק כלכך, זורק אותך מייד למחוזות ילדות יפה.

כל כך הרבה פנים וגוונים יש לו לגעגוע הזה, ולפעמים אני תוהה אם הגעגוע הוא לך או לרעיון של מי שאתה עבורי? האם הגעגוע הוא ליד שלך, שבמגעה הקל ביותר על עורי, מסוגלת לגרום ללחלוחית להרטיב את ירכיי? או אולי לקולך החם הלוחש באוזניי מילות ערגה ואהבה המאירות לי ישר לתוך הנשמה? האם זה בכלל משנה?

זוכר את אינספור הפעמים בהם צחקת עלי? אמרת שאני מתגעגעת אליך עוד בטרם הלכת, שאני מוטרדת מהאין, ולא מאפשרת לעצמי להנות הנאה מלאה מהיש. עסוקה בלחשב את הדקות שחלפו ואת אלו שנותרו במקום להרגיש את העכשיו והכאן. ואולי זה שנים של רעב שאף שנות שובע לא יוכלו למחוק את האפקט שלהן.

אז מה אם רק הרגע נפרדתי ממך, אז מה אם רק לפני דקה שמעתי את קולך, הגעגוע שם, חי וקיים. וזו תמונתך שתלויה לי על לוח הלב, ולוחשת לי שאותי אתה אוהב.