שינויים

"אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת

משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת

מבקשת רק טוב, משתדלת
לא לדרוך על יבלת
אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב" (שמרית אור)


קבלה עצמית, לקבל את עצמי ,את מי שאני, כמו שאני,
לאהוב את מי שמביטה בי בראי, ולהעריך אותה על כל מה שיש בה.
לא משימה פשוטה, בכלל לא, ולפעמים נדמה כאילו היא מתנגשת
במשימה אחרת, לשפר ולהשתפר, שהרי כביכול אם אתה מקבל את עצמך
כמו שאתה, איפה נכנסת כאן השאיפה להיות יותר? שהרי זה אומר שאדם
לא מקבל את עצמו כפי שהוא, לא?

היו תקופות בעבר, שמאד זלזלתי בעצמי, לא אהבתי את מה שראיתי
במראה ובעצם החלטתי להתעלם ממנה, התפשרתי בהרבה מאד תחומים,
כי לא האמנתי בעצמי, ביכולות שלי, באופי שלי, במה שיש לי לתת,
כאישה, כאם, כבת, כמאהבת, כאשת מקצוע.

היום אני מביטה במראה ומחייכת (לפחות רוב הזמן), בכל הקשור
לעבודתי, אני מאד מאד מקצועית, יסודית, ואחראית, ולכן בטיפולי
הלקוחות הכי רגישים.
אני מביטה בבת שלי, ורואה עלמת חן, יש לה את הקשיים שלה,
את החולשות, והבעיות, אבל אני איתה, מעודדת ומחזקת, ופשוט
שם עבורה כל פעם מחדש, משהו שהייתי צריכה ללמוד להיות, יש מאין.
את נישואיי נטשתי מאחוריי לפני למעלה מ 10 שנים, בלי להביט לאחור,
(לפחות עכשיו כבר לא בזעם) הצלחתי לחפור לי בור, אבל גם הצלחתי
לצאת ממנו, לא בלי נזקים וצלקות. אבל הצלחתי, וכל יום אני רואה מחדש, איזו בחירה טובה זו הייתה.

היום אני עומדת בפני בחירות חדשות, יש בתוכי מעין מלחמת עולם קטנה.
יום יום אני מקבלת אישורים שהייתי צריכה לבחור כבר מזמן, אבל אני
מתמהמהת, לא יודעת למה, שהרי אינני מפחדת משינויים, להפך,
אני תורמת להם שייקרו כאשר הדבר נחוץ.

אולי כי אני רואה בחירה אחרת ככישלון בבחירה המקורית? האם אני לא
בוחרת אחרת בגלל שאני רואה את הבחירה המקורית כטעות?
ואם כך הדבר, האם עלי המשיך להתגלגל באותו המסלול
רק כי אני לא רוצה להודות בכך?
האם זה באמת חייב להיות כך?

אני חייבת לעצמי חיים בריאים יותר
אי לכך ובהתאם לזאת, עלי להמשיך במלא המרץ, ואולי אף להגביר את הקצב

ולמצא לי עבודה חדשה.