שינויים

לפני כשבוע וחצי כתבתי תגובה לפוסט, אח"כ חזרתי לכאן כדי לכתוב ביתר
הרחבה, אבל הפוסט על כל תוכנו נמחק בשל קפיצת מתח מעצבנת, היום,
אנסה לשחזר את מה שכתבתי אז.

אי אפשר לכמת אהבה, אי אפשר לאמוד אותה, או להשוות אותה, ובכל זאת
אנחנו משתמשים במילים המציינות כמות או מידה כשאנחנו משתמשים בה
כחלק ממשפט. "כל יום אני אוהבת אותך יותר" יותר ממה? "אני אוהב אותך
עד הקצה השני של הגלקסיה ובחזרה". מצד שני אני אוהבת תותים יותר
מגזר. ועדין לא התחלנו בכלל לדבר על סוגי אהבה שונים.

לפעמים מתעורר בנו הצורך לדעת "עד כמה" אוהבים אותנו.
הצורך הזה בוידוא אהבה, נובע בעיני מחוסר ביטחון, אבל אני מניחה שלא
רק מכך. לפעמים, אנחנו זקוקים להוכחה הזו שאוהבים אותנו. שאנחנו
בראש סולם העדיפויות, שאנחנו הכי חשובים, אולי בעיקר בגלל שיש כל כך
הרבה דברים חשובים למי שמולנו, מה שעלול לגרום לנו הרגשה שאנחנו
קצת מיותרים או אלוהים יודע מה.
זה קורה בעיקר כשאדם משתמש באחר כדי לאמוד את ערך עצמו.

לפעמים המילים הללו כלכך ריקות מתוכן, הן נזרקות לחלל האוויר משל
היו בועות סבון. ולפעמים הן נאמרות כביכול סתם כדרך אגב, כמו משום
מקום, אבל זה נוגע כל כך עמוק, ומרעיד מיתר ניסתר, כי לא משנה
עד כמה אנחנו בטוחים בעצמנו או במי שמולנו, זה תמיד עונג לשמוע
"אני אוהב אותך"

בעיני, החכמה היא גם לראות, ולהרגיש את "אני אוהב אותך" בדברים
הקטנים, הכביכול יומיומיים. הדברים הקטנים שאנחנו עושים עבור האהוב,
והדברים שהוא עושה עבורנו. ה extra mile שיש שם.

היום האחיינית הקטנה שלי (5) אומרת לי פתאום משום מקום:
"אני אוהבת אותך דודה תמונה"
שבת נפלאה לכולם.