עובר עלי שבוע קשה. שבוע של תקיעות, שבוע שבו אני מרגישה אני הולכת בערפל, מגששת בו, כמו עכבר במבוך. הולכת לי בשביל וכמעט ולא רואה לאן, שולחת ידיים לצדדים, לחוש את הסביבה ובקושי מצליחה לחוש. מרגישה מנומנת, כהת חושים.
שבוע שעבר נראה היה שדברים בכמה תחומים בחיי התקדמו. השבוע - כאילו לא הייתה שום התקדמות. כל תחום שחשתי בו התקדמות קלה, חזר אחורה השבוע. אולי הכל חזר למקום שהיה אבל התחושה שלי היא שאם שבוע שעבר נעשה צעד קדימה השבוע חזרתי שני צעדים אחורה.
זו תחושה מאד מתסכלת. תחושה קשה של חזרה שמנהלת לי את החיים כי אין לי שליטה על מה שקורה ואין כלום שיכולה לעשות כדי לקדם את העניינים. פשוט צריכה סבלנות כדי להמתין שהכל יסתדר. זה כל כך קשה! אלוהים, זה מאד קשה!!! ומי יודע כמה סבלנות צריך וכמה זמן זה יקח. אפשר להתשגע בינתיים...
ואני, כל מה שאני רוצה זה קצת שקט וקצת וודאות.
שקט... זה כל מה שאני רוצה...
"שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה..."
(יונה וולך)
למישהו יש קצת שקט בשבילי? :)
לפני 18 שנים. 21 במרץ 2006 בשעה 21:29