באווירת הבחירות האחרונה הגעתי למסקנה שאין כמעט שום מפלגה שראויה לקבל את קולי. אין אף פוליטיקאי מוכר וידוע שאני מאמינה שייצג אותי בצורה נאותה ואוכל לסמוך עליו בכנסת.
למה כמעט? כמעט משום שלפני כמה שבועות ראיתי שלט בחירות של מפלגת הגמלאים.
בהתחלה זה התחיל כבדיחה - אמרתי לכולם שאני הולכת לשים בקלפי פתק של מפלגת הגמלאים. אבל מה שהתחיל כבדיחה הפך לעניין רציני מאוד וחברתי ואני התחלנו לשכנע את מכרינו וחברינו להצביע עבור הגמלאים. להצביע עבורם כי מגיע להם! אף אחד אחר לא דואג להם ואם הם לא ידאגו לעצמם כנראה שימשיכו לקצץ להם קצבאות ולפגוע בזכויותיהם.
מרוב שיחות על גמלאים התחלתי לחשוב איך יראו חיים בדס"מים בגיל הזקנה:
הדום שלי ואני נלך שלובי יד ברחוב. אני משלבת את ידי האחת בידו ובידי השניה מחזיקה תיק יד קטן. הוא ישלב את ידו האחת בידי ובידו השניה יחזיק מקל הליכה. אמנם מקל תמים למראה אך שימושי ביותר - בערב הוא ישמש לו כדי לחבוט בישבני 😄
בבקרים נשתתף במרכז היום לקשיש ע"ש דאן קאפ שישכון ביפו, בסמוך לדנג'ן. בין התעמלות בוקר לחוג ברידג' נשמע הרצאות על "סשנים בטוחים בגיל השלישי", "כיצד להפוך את הפרקינסון ליתרון - ספאנקים ביד רועדת אך בטוחה", "מדיקל בגיל השלישי - אם אתה כל הזמן הולך לרופא לפחות תנצל זאת נכון", "שעווה - לא רק לשערות האף", "המציצה והשיניים התותבות" ו"קשירות איטיות בעיניים גדולות".
את ערבינו הפנויים נבלה בחוגי ריקודים סלוניים בשוטים ובמחולות (לבוש: דרס קוד, כמובן) ובערבי פוט פטיש בדנג'ן כי כשאין שיניים המציצה הרבה יותר טובה!
אז מה אתם אומרים - bdsm בגיל השלישי לא נראה פתאום מקסים? :)
לפני 18 שנים. 27 במרץ 2006 בשעה 19:49
