לפני 17 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 16:47
אני יודעת להיות אסרטיבית. אלוהים, כמה שאני יודעת להיות אסרטיבית. לפעמים אני חושבת שאני אסרטיבית מדי... אז למה לפעמים כשאני מדברת עם אדם חדש שמכירה ומאוד רוצה שהקשר איתו ימשך אני מוצאת את עצמי פתאום קצת מעגלת פינות ומתאימה קצת יותר את דעותיי לדעותיו. ברור שאני לא מוחקת את עצמי לחלוטין, וגם לא קרוב לכך, אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי משמיטה פתית מידע שלא כל כך מתאים לשיחה כרגע רק כדי שהשיחה תמשך ונתקדם הלאה. מתחיל איזה שהוא תהליך של ביטול עצמי, התכווצות שלך חלקים מהאני שלי. תמיד כשאני עושה את זה ברור לי שפתית המידע הזה ימצא את דרכו לאותו אדם מאוחר יותר אבל כל פעם, כל פעם שאני משמיטה פרט קטן אני מוצאת את עצמי חושבת - למה? סליחה, גברת, מה קרה פה עכשיו שנעלמה האסרטיביות שלך והרגשת צורך לבטל חלק מהותי יותר או פחות ממך מולו?