לפעמים אני כזאת פחדנית. וביישנית. השילוב הזה הוא שילוב קטלני ומסוכן.
מסוכן בשבילי.
לפעמים אני מכירה מישהו שאני יודעת שמוצא חן בעיני ואני רוצה אותו. רוב הסיכויים הם שלא אעשה עם זה כלום. רוב הסיכויים הם שאם הוא לא ייזום אני לא אזום גם כן.
יש לי פחד מדחייה. אני חושבת שמרוב הפחד אני מעדיפה לא לדעת מה יקרה אם אנסה מאשר לנסות ומקסימום לספוג דחייה. אני יודעת שאם אדחה זה יעשה לי טיפונת רע ויעבור אבל די, נמאס לי כבר. לא רוצה טיפונת רע. מה שקורה הוא שאם אני לא יודעת שאני הטעם שלו אני פשוט לא עושה כלום. אני יודעת שאני עלולה להפסיד אבל כל כך קשה לי לקפוץ למים ולנסות כי אני פשוט מפחדת לטבוע! אני מפחדת להרגיש מטומטמת שניסיתי ונכשלתי.
דיברתי היום עם מישהי שעודדה אותי לנסות. כל הזמן חשבתי לעצמי -
לא לא לא! רק לא לנסות!
האמ...אולי קצת?
לא!!!
אבל אולי יצליח...
ואולי לא.
בסוף הבטחתי לה שאחשוב על זה. נראה לי שזו כבר התקדמות, לא?
לפני 17 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 18:42
