מגרש משחקים

יום שבת לפני כמה שבועות.
ילדה בת 9, בת של חברה, שואלת אותי האם יש לי חבר. אני עונה לה שלא והקטנה שואלת בתגובה האם איני רוצה להתחתן ומתחילה להטיף לי ש"את צריכה כבר להתחתן ולהיות נשואה. דודה שלי יותר צעירה ממך והיא עוד מעט מתחתנת". שאלתי אותה למה אני צריכה להיות נשואה ומה זה אומר שמישהי יותר צעירה ממני מתחתנת אוטוטו ואני לא ומה זה בעצם משנה האם אני מתחתנת אם בכלל ואם כן - מתי? אז הקטנה ענתה וברור שאת כל מה שאמרה שמעה מאנשים בוגרים בסביבתה ופשוט דיקלמה יפה ואני בעיקר הייתי בהלם שילדה בגילה מטיפה לי על חתונה ודי דגדג לי לומר לה - "תרגעי! מה את מטיפה לי? את בת 9!!!".

יום ראשון.
לקוחה מתקשרת למשרד לצורך קליטת עובדת חדשה דרכינו ומכיוון שאנחנו מכירות קצת מספרת לי שעובדת אחרת, שהייתה בהריון בחודש רביעי, נפלה בבית והפילה את התינוק וכמה זה היה נורא ואיך היא עדין מרגישה רע. שוחחנו קצת על רגשותיה ואז התחילה לספר שביתה בת 30 וכשהיא אומרת לבת ש"נו, מה קורה? מתי כבר תכנסי להריון" הבת אומרת שיש לה זמן והיא משוכנעת שביתה טועה בגדול. בעוד אני מנסה לסיים את השיחה היא שואלת אותי בת כמה אני. אני שאני בת 28 ואז היא שואלת: "נו, ואת לא חושבת על ילדים?". בעודי ובהלם ותוך כדי תהיה איך אישה שמכירה אותי ממספר שיחות עסקיות בלבד מעזה להתערב בעניין אינטימי כל כך עניתי שאני חושבת אבל אני חושבת שעכשיו זה לא הזמן הנכון ובהחלט יש לי זמן.

אותו יום ראשון.
ביקור בית אצל קשישה שמטופלת על ידי המשרד. הקשישה אני ונכדתה יושבת ומשוחחות. הפגישה מסתיימת ואני עומדת לצאת ואז פונה אלי הנכדה ושואלת - "יש לך ילדים?". אני עונה שלא והיא שואלת בת כמה אני. אני עונה ושומעת את תגובתה - "מה? את קטנה ממני בשנה?! לי יש כבר 5 ילדים!" נו, אז?

מספר פעמים בשבוע.
רוב העובדות המועסקות בחברה הן נשים ממוצא מזרחי, בעלות השכלה תיכונית, נשואות מגיל צעיר יחסית או גרושות ואמהות למספר ילדים. מדי פעם אני יושבת עם העובדת התורנית ובמהלך שיחה על הא, דא וענייני עבודה היא שואלת - "יש לך ילדים?". בהתחלה הופתעתי מעצם השאלה. לא הבנתי מדוע הן לא שואלות האם אני נשואה בכלל. מסתבר שאני עונדת טבעת שכולן משוכנעות שהיא טבעת נישואין וכשאני קניתי אותה בכלל לא חשבתי שהיא נראית כמו טבעת נישואין...
אז אני תמיד מסבירה שאני בכלל לא נשואה ואז מתחילה "שיחת הברכות והאיחולים" שאמצא מישהו בקרוב ואתחתן ואביא ילדים. אחת העובדות בכלל הגדילה - יום אחד נסעה להר מירון והודיעה לי שתתפלל שאמצא חתן. לא בן זוג, חס וחלילה, חתן.

אפשר לקרוא את הכל ולומר "מה אתה רוצה? הם אוהבים אותך ודואגים לך". ואפשר לקרוא ולבדוק האם זה לא מוזר שרק נשים דואגות לי? שחתונה, נישואין וילדים נחשבים ביטחון והצלחה בחיים? שאולי המסר שמועבר פה הוא בעצם מסר חברתי עמוק מאוד שאומר - תהיי נורמטיבית, תהיי כמו כולם, אל תסטי מדרך הישר ואם אפשר תלדי כמה ילדים שיהיו חיילים טובים בצה"ל כי חייבים להתרבות ולהגן על המדינה.

אפשר לקרוא ולשאול למה אף אחד ובעיקר אף אחת לא עוצרת לשאול אותי האם אני רוצה להתחתן, האם אני רוצה להביא ילדים, ואם כן - מתי, ולמה זה לא דחוף לי. אולי, חס וחלילה, התשובות שלי עלולות להשמע הגיוניות! אני מאוד לא מעריכה את הצורך לעשות את הכל "לפי הדרך הנכונה" ולא לפי הדרך הנכונה לי. מין סוג של "נעשה ונשמע" שלא מקובל עלי כי אני אישה שחושבת, מטילה ספק וחייה את חיי לפי ראות עיני, גם אם לחברה קשה לאכול אותי. רק יש לי בקשה אחת - תנו לחיות בשקט, תודה.