מגרש משחקים

מטמורפוזה.
סרט תיעודי חדש של במאית מאוד מוכשרת בשם נטעלי בראון שעוסק בתקיפה מינית של נשים. באונס. ב-א-ו-נ-ס. אתמול הייתי בהקרנת הבכורה התל אביבית שלו והסרט מדהים, מרגש, קשה, עוצר נשימה (פיזית ממש), מציג 4 נשים שמספרות את סיפור הפגיעה שלהן ואת ההתמודדות שלהן. קשה לראות ולעכל ואתמול כשנגמר הסרט עדין הייתי בהלם ולא הבנתי איך אני אמורה לעבור עכשיו בשיא הטבעיות לקבלת הפנים שהייתה אחרי הסרט.
המשפט בכותרת לקוח מתוך מונולוג של אחת הנפגעות. זה משפט שאמרה לה מפקדת שלה בצבא. איך נראית מישהי שעברה אונס? היא אמורה להיראות מסכנה? חלשה? בוכה כל הזמן? אסור שתראה חזקה? אסור שתנסה להמשיך בחייה? יותר מדי סטיגמות יש לנו על נפגעות ופחות מידי מידע.
קיבלתי זוג כרטיסים להקרנת הבכורה. עד שמצאתי חברה שתסכים ללכת איתי נתקלתי באין סוף ורסיות של "אני לא רוצה לראות סרט על נושא כזה". די הזכיר לי את מה שקורה כאן לאחרונה עם כל נושא הדומים המסוכנים והאונס שהיה או לא היה. די הזכיר לי את התגובות של הרבה מהאנשים שפה שרק קראו על האונסים ומיד טרחו להגיב ב-
מה פתאום? בטח לא קרה! איך יכול להיות?! וכמובן המון צורות של האשמת הנפגעת ולא הפוגע, חס וחלילה, וכל זה בלי לעצור רגע ולחשוב - לא היינו שם, לא היינו עדים למה שקרה ואם אין לנו מושג האם קרה או לא קרה - לא כדאי מיד לבטל בנחרצות משהו שאין לנו שמץ של מושג עליו. מבחינתי, אולי קרה ואולי לא אבל לא אמהר לבטל מישהי שאומרת שנאנסה כי אני יודעת כמה קשה לנשים שנאנסו לדבר ולא חושבת שמישהי תדבר סתם. הרי כולם יודעים מי זאת ולא חסרים אנשים שמנסים להאשים אותה או לפגוע בה. לא מכירה אף אחת שתרצה לשים את עצמה במקום כזה ככה סתם או רק כדי לפגוע בדום תמים שלא עשה כלום. ואולי התגובות בבאות דווקא מאותו מקום של המשפט שבכותרת - כי הנפגעת שכתבה הגיבה אחרת ממה שציפינו וזה לא מסתדר לנו בראש? ומי אמר שזה צריך להסתדר לנו בראש? לכל אחד יש צורת חשיבה שונה, כל אחד מגיב אחרת ואם מישהי לא הגיבה כמוני זה לא אומר שלא קרה לה כלום.
הורס אותי שרוב התגובות פה הן תגובות של אנשים שמפחדים מהמילה אונס. שמרוב הפחד ישר חייבים לסגור עליה את הדלת במין סוג של "לא היה ולא נברא". אתמול ישבתי שם בהקרנה וחשבתי כמה בא לי לצעוק פה לכולם - אונס. אונס! א-ו-נ-ס. אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס, אונס...!
נכון, אונס הוא דבר קשה והמחשבה עליו מיד מעוררת פחד שאולי זה יכול לקרות גם לי או לאמא שלי או לאחותי או לידידה שלי או לחברה שלי או לכל אישה שנמצאת בחיים שלי, אבל לא כל דבר שקשה להתמודד איתו צריך ישר לזרוק לפח. לפעמים כדאי לנסות לעמוד מול דברים מפחידים. הרי אנחנו עושים את זה כל הזמן בסשנים שלנו, מתמודדים עם גבולות, בודקים, שוברים. אז יאללה, בואו נראה אותנו מתמודדים עם עוד גבול!