הייתי היום במסגרת אירועי יום האישה הבינלאומי באירוע שכלל הרצאה על אוננות והדיבור עליה ובהרצאה על אהבה עצמית. קשה להיות אישה ב-2007. במיוחד קשה להיות אישה שונה ב-2007. קשה להיות מישהי שאוהבת בדס"מ כשחלק מהחברה עדין אוחזת בסטיגמות לגבי בדס"מ, קשה להיות רווקה בחוגים מסוימים, קשה להיות אישה שמנה שלא ממש נכנסת להגדרות החברתיות לגבי המראה הנשי הנכון וגם לא ממש רוצה להיות מישהי שיש לה את המראה הנשי הנכון מכיוון שיש לי בעיה עם המראה הזה, עם מה שעומד בבסיסו, עם מהותו.
במהלך ההרצאות היום מצאתי את עצמי חושבת על אוננות, מין ואהבה עצמית ועלי. חשבתי על כך שעד לפני כמה שנים לא אהבתי את הגוף שלי בכלל. גם היום אני לא ממש חיה בשלום ובאהבה שלמה עם הגוף שלי אבל היום אני לפחות אוהבת חלקים לא מעטים ממנו ופעם לא אהבתי את רובו.
אני חושבת שהאירוע ששינה את יחסי לגוף שלי היה הפעם הראשונה שהחבר הראשון שלי ראה אותי עירומה. אני זוכרת את התחושות שלי לפני. לא הבנתי איך גבר כלשהו יכול להמשך למראה שלי מכיוון שבזמנו אני לא מצאתי את המראה שלי מושך והתביישתי בעצמי. חשתי בושה, הייתי בטוחה שהוא לא יאהב את מה שיראה, שיחוש דחיה, שלא ירצה אותי יותר. כשהתפשטתי לא הרגשתי נוח בכך בכלל. הייתי מוצפת בכל התחושות הללו, מנסה להיות עירומה לידו, או יותר נכון לבושה "רק" בכל הפחדים שלי, מצפה לגרוע מכל ובינתיים משתדלת להמשיך להתנהל בטבעיות כאילו הכל בסדר ולא מתחוללת בפנים שום סערה.
אני זוכרת שהוא הסתכל, חייך, נגע, ליטף, חיבק, ליקק ועשה הכל כדי לענג. אני חיכיתי שמשהו פה ישתנה, חיכיתי לשמוע ממנו איזה משפט לא מרוצה, לראות את פרצופו מתעקם. חיכיתי וחיכיתי ובסופו של דבר הבנתי שכל הסרט שבניתי לעצמי בראש לא עומד להתגשם. שלהיפך! הוא אוהב את מה שהוא רואה! הוא מרוצה! הוא נמשך! הייתי בהלם ואחרי כמה ימים שבהם התבחבשתי עם עצמי לגבי מה שקרה החלטתי שאם הוא אוהב את הגוף שלי כנראה שגם אני יכולה לאהוב אותו.
אני חושבת שחבל מאוד שלמדתי לאהוב את הגוף שלי רק אחרי שמישהו אחר למד לאהוב אותו. אמנם אחר כך התחיל תהליך של אהבת הגוף שאת רובו עשיתי לבד ואני מאוד גאה בתהליך שעשיתי. לא שאין להמשיך, דווקא יש עוד דרך ארוכה, אבל גם הדרך שנעשתה עד כה חשובה ואולי היא הכי חשובה כי היא ההתחלה וללא התחלה אין כלום. חבל לי שעברו שנים של שנאת הגוף עד שמישהו אחר העיר אותי והראה שיש דרך אחרת. אני יודעת דבר אחד - מאז למדתי שבכל מה שקשור אלי אני רוצה לאהוב את עצמי - את גופי, את נפשי, את נשמתי, את כל הדברים שהם אני - בגללי. אני רוצה להעיר את עצמי ולא לחכות לאחרים שיעירו אותי.
לפני 17 שנים. 8 במרץ 2007 בשעה 21:37
