מגרש משחקים

אני רוצה להרוויח שכר נורמלי, לדעת שהמקצוע שלי מתוגמל כיאות ושאני יכולה למצוא בו עבודה שאשתכר בה בכבוד.
אני רוצה לקבל בדיוק אותו שכר כמו עובד גבר בעל אותם השכלה / ניסיון / ותק כמו שלי ולא להרגיש שאוטומטית מציעים לו 1,000 ש"ח יותר רק בגלל שהוא גבר.
אני רוצה זוגיות טובה, רצינית, ארוכת טווח.
אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן (לפחות לא ברבנות... אבל זה כבר שייך לפוסט אחר).
אני רוצה אני רוצה מתישהו בעתיד להיות אמא.
פעם חשבתי שאני רוצה לפחות 3-4 ילדים. היום אני יודעת שאם אני רוצה גם קריירה ואולי דוקטורט מתשיהו כנראה שאעשה 2-3 ילדים.
אני רוצה שיהיה לי בעתיד בן זוג שלא רק יגיד שהוא רוצה להיות שותף מלא בגידול הילדים אלא שפשוט יהיה שותף מלא בגידול הילדים ושהמדינה ומקום העבודה שלו יאפשרו לו זאת.
אני רוצה להרגיש שהגוף שלי בסדר עם כל גודלו ושגם אני זכאית לצרוך בגדים אופנתיים במידות שלי ולא להסתפק במספר חנויות שנקראות חנויות למידות גדולות והפכו לחנויות למידות מלאות עם בגדים במידות גדולות במחסן ולא בתצוגה בחנות.
אני לא רוצה שיסבירו לי שהעישון מזיק לבריאות ויטיפו לי להפסיק. אני מודעת לכך לבד ועדין בוחרת להמשיך לעשן.
אני רוצה שיפסיקו לשאול אותי מה עם חתונה וילדים ושלא ידברו איתי על השעון הביולוגי שלי. כנראה שאצלי הוא מתקתק הרבה יותר לאט.
אני רוצה שכל פעם שאני הולכת לרופא הוא יבין שהגוף שלי שייך לי ולכן צריך להסביר לי הכל ואי אפשר סתם לדחוף לי תרופות ולהתנשא מעלי בגלל הידע שיש לו ולי אין (תקף גם לגבי רופאות).
אני רוצה שכשאני נכנסת לאוטו ונוהגת לא יקטלגו אותי ישר כנהגת גרועה רק בגלל שאני אישה.

אני רוצה עוד הרבה דברים. אני חושבת שבעיקר אני רוצה את היכולת להגיד "אני רוצה" או יותר נכון להגיד "אני רוצה וזה בסדר ולגיטימי, צודק והכי נכון בעולם ושיקפצו לי כולם!". אני רוצה לדעת שהדברים שאני רוצה יכולים או עשויים להתגשם אבל לפעמים נראה לי שאני חולמת רחוק מדי.

ובעיקר - אני רוצה שכל מי שקורא את הפוסט הזה יגיד - "וואללה, צודקת" ושלא יחשוב שאני כלבה פמיניסטית דורשנית (ולא כי אכפת לי מה חושבים עלי...).