לפני שבועיים ישבתי עם אחד ממטפליי. החלטנו שהטיפול עומד להגיע לסופו והמטפל שלי אמר שאלמלא היה אביב היינו מסיימים אבל לאור ניסיון העבר הוא יותר לעולם לא מסיים טיפולים באביב!
הוא לא יודע מה בדיוק יש בתקופה הזו. אולי זה שינויי מזג האוויר, אולי זו הפריחה, אין לו מושג ברור אבל ברור לו שיש משהו בתקופה הזו.
עבורי אביב הוא התחלה. האביב הוא ראש השנה האישי שלי. הוא ראש השנה שאני הכי מתחברת אליו מפני שהוא לא תאריך ש"צריך" להתחבר אליו מפני שמישהו החליט שהשנה מתחילה בתשרי או בינואר או מכיוון שככה כתוב ביומן אלא משום שזו התחושה האישית שלי. תמיד הצחיק אותי שכששואלים איזה עונה אני מעדיפה הבחירה הניתנת היא בין חורף לקיץ. לאן נעלמו עוד שתי עונות? העונה האהובה עלי ביותר היא האביב. אני אוהבת אותה כי נולדתי בה - ילידת אמצע אפריל, בגלל הפריחה המדהימה והריח המשכר שלה ובגלל מזג האויר המקסים - שמש חמימה שלא שורפת את העור, עדין אין לחות מטורפת כמו בקיץ תל אביבי ממוצע ואפשר ללכת עם חולצה ארוכה דקה או טי-שירט ולהרגיש בריזה נעימה.
את חשבון הנפש שלי אני עושה באפריל. אף פעם לא התחברתי לחשבון נפש ביום כיפור. אני גם לא צמה ביום הזה ואת חשבון הנפש שלי ראוי שאערוך מתי שאני מרגישה שצריך. אולי זה בגלל ניקיון פסח שמביא איתו רצון לערוך גם ניקיון פנימי, בגלל תחושת ההתחלה, בגלל יום ההולדת. בשנתיים וקצת האחרונות גם בגלל שדודה שלי נפטרה מסרטן בערב חג שני לפני שנתיים ובשלושת החודשים לפני שנפטרה הייתי עסוקה בהתמודדות שלי עם המשולש חיים-מוות-סרטן, עם גדיעתם של חיים צעירים (52 כמעט) באיבם, עם איש שעומד להתאלמן ועם שלוש ילדות (שלמרות שהגדולה בהן הייתה בת 23 הן ילדות!) שעוד מעט יהיו בלי אמא, עם שעות ארוכות בהוספיס בתל השומר, עם שינויי הגוף והנפש שהמחלה הזו מביאה איתה ועם היכולת לפתח הומור מיוחד עם הדודה הגוססת שלי - הומור שהיו שאמרו שהוא נורא אבל בעיקר שתינו (ועוד כמה אחרים) ראינו בו ברכה.
מאז שהיא נפטרה החג הזה הוא אחר. קצת יותר שונה, קצת פחות שמח, קצת יותר מהורהר. וגם ככה זו תקופה מהורהרת של חשבון נפש. משיחות עם אנשים אני יודעת שיש עוד שמרגישים כמוני ושזו תקופת חשבון הנפש שלהם. אולי זו הסיבה שלא כדאי לסיים טיפולים באביב. לא מזג האויר או חילופי העונות אלא החילופים שבפנים.
לפני 17 שנים. 4 באפריל 2007 בשעה 17:35
