לפני חודש בערך גיליתי אותה. את פיפה.
יום שישי אחר הצהריים. אני מנסה לישון אבל החתולים שלי מחליטים שלשחק בכל הבית כולל על המיטה של אמא זה רעיון מעולה. מבחוץ נשמעות ייללות של גור חתולים קטן. מכיוון שאני שומעת אותו מיילל כבר יומיים ואני גם ככה לא מצליחה לישון אני הולכת לבדוק את מצבו של הייצור המיילל.
תוך כדי שאני יושבת ליד המחבוא שלו, כמה מטרים מהבית שלי, מחזיקה ביד שימורי חתולים ומחכה שהוא יצא גיליתי אותה. את פיפה. הוא יצא קצת החוצה, הוציא ראש קטן והתחיל ליילל. ואז היא הוציאה ראש קצת יותר גדול וייללה אליו חזרה. הראש הגדול הזה הציץ מהגג של הבית שלי! ולידו היו עוד שלושה ראשים קטנים ומייללים, כל אחד יותר חמוד מהשני. תכירו, משפחת גג.
הסתבר לי שאני לא גרה בבית הזה עם שני חתולים אלא עם שבעה! אחת צעירה יחסית, שרק אלוהים יודעת בת כמה היא באמת ולהערכתי היא בת שנה עד שלוש שנים, ארבעה בני חודש וחצי - חודשיים והשניים שלי. משפחה מרובת חתולים.
פיפה היא חתולת רחוב צעירה ומקסימה, היא דברנית, חכמה, אמא מעולה. היא שורדת. והיא רזה. היא נורא רזה! ואני מאוהבת בה קשות. ברגע שראיתי אותה היה ברור לי שהיא הולכת להתארח על הגג / בחצר שלי עוד חודש לפחות ושזו תחילתה של ידידות מופלאה.
אז אני מאכילה אותה ואת הגורים שלה והיא לאט לאט מתקרבת אלי. שבוע שעבר חזרתי הביתה בחצות אחרי יום עבודה מתיש וגיליתי את פיפה הולכת ברחוב והולכת ליידי עד הבית, מלווה אותי. זה היה פשוט מקסים. היא שרה לי שירים כל בוקר כשאני יוצאת לתת לה אוכל וכל ערב כשאני חוזרת הביתה. היא מדברת אלי ומביטה בי במבט היפה שלה.
בינתיים הגורים שלה ירדו מהגג והם מסתובבים בגינה ומסתבר שאחד הדברים הכי מרגיעים בחיים הוא לצפות בגורים בזמן שהם אוכלים ומשחקים. כל כך כייף לראות אותם משחקים אחד בזנב של השני, רצים בגינה שלי, משחקים מסירות עם פקק של מים מינרלים שמצאו על המדרכה ובעיקר כייף לראות אותם גדלים ומשמינים ולדעת שיש לי חלק בזה. אני מוצאת את עצמי עומדת ובוהה בהם במשך רבע שעה לפחות כל יום. בוהה ובוהה והחיוך מתרחב. ההנאות הקטנות של החיים.
ודרך אגב, אם מישהו רוצה לאמץ גור הם מאוד ישמחו לבית חם ואוהב!
לפני 17 שנים. 12 ביוני 2007 בשעה 20:11
