אוהבות לכתוב לי אתן, שאני ממורמרת, מצוברחת וכו. ברור שאני ממורמרת ומצוברחת. אני רואה מה קורה בעזה. אני קוראת עדויות. אם הייתי נשארת שמחה, אחרי קריאה על אחות קנדית שהלכה להתנדב בבית חולים בעזה, שרואה אמהות שבגלל תת תזןנה ומחסור במים אין להן במה להניק את התינוק, וכשאותה אחות מסתובבת בבית חולים, רצה בין מטופל למטופל, המטופלים מתחננים אליה למים ואוכל.
ושהגוף לא מצליח להחלים מפציעות בגלל תת תזונה והמחסור באוכל, הפצעים לא מחלימים ומזדהמים, אז כדי שישארו בחיים הרופאים מבצעים קטיעת גפיים ובגלל זה מספר קטועי הגפיים ביחס לאוכלוסיה בעזה הוא הגבוה בעולם. ושהחיילים יורים באופן מכוון על ילדים (לכו כמה פוסטים אחורה, הבאתי תחקיר על התופעה הזו ממש)
אלוהים איך אפשר. כמה רוע. אז כן, אני ממורמרת, אם לא הייתי מתמרמרת אחרי קריאה של כל אלו זה כבר היה מדאיג.
ואני רוצה להתייחס ל"ממורמרת". כי יש פה יחס לתגובה שלי לרצח עם ולזוועות, ולא לרצח עם ולזוועות עצמן.
אתן מצביעות על ה"מרמור" שלי כאילו שהוא לא בסדר. כאילו שהוא באג, ולא פיצ'ר., כי במקום להמשיך בחיי בזמן שבעזה אנשים מגורשים מהבתים שלהם, למקום אחר, שוב ושוב, אנשים רואים את כל השכונה שבה גדלו הופכת לאפר. את הבית שלהם הופך לאפר. לאנשים אין מזגן. תנו לזה לחלחל.
אנשים נרצחים, עיתונאים נרצחים, אנשים מורעבים, מופצצים, מנסים לשרוד ולגייס כסף בין ההריסות, צריכים ללכת למסעות ארוכים כדי שיהיה להם מים. אתם צמאים? חמישה צעדים למטבח לתמי 4, שם זה לשלוח את מי שהכי חזק במשפחה שלך למסע ארוך שיביאו לך מים, בלי הבטחה שהם יחזרו, בלי הבטחה שהם ימצאו מים. ואם נשארת בלי משפחה, אז תצטרך ללכת לבד להשיג מים. ואם אתה מבוגר, או פצוע או מסיבה כזו או אחרת אתה לא יכול ללכת למסעות ארוכים, תמות מצמא. או מרעב. או גם וגם.
אז אני כועסת ו"מתמרמרת" ו"מצוברחת". והגזלייט שלכן על התגובה שלי, כאילו שהיא לא ההגיונית ביותר בסיטואציה החולנית הזו, לא עובד, ואני מבינה שהוא מגיע כדי לשים את התגובה שלי לרצח עם במרכז במקום להתייחס לזה שישראל מבצעת רצח עם.
ואני לא גדלתי בבית שמאלני. ההורים שלי ימניים ציונים שניהם. וגם אני גדלתי להיות ימנית בדעותי. ולקח לי זמן להכיר בנכבה, ולהכיר באפרטהייד. ולהסיר את שכבות השקרים וההפחדה והתעמולה.
והחרטה הכי גדולה שלי היא שלא התעוררתי מוקדם יותר. שלא קילפתי את השכבות האלו לפני כן.
והמרמור הוא לא נעים אבל תמיד אעדיף אותו על בגידה בערכי המוסר שלי.
תתעוררו ואל תבגדו בערכי המוסר שלכן. אתן יכולות לכאוב על החטופים וגם על האנשים בעזה ואתן יודעות שאין סתירה בין השניים.