18 מומחים ובכירים לשעבר בתחום הסיוע ההומניטארי וההתמודדות עם מצבי רעב, פרסמו הצהרה משותפת בנוגע לרעב ברצועת עזה.
הם מתארים את הדרכים השונות שבהן ישראל גרמה לרעב מצד אחד, ומונעת ומעכבת את ההתמודדות עם מצב הרעה מצד שני, ופורטים את הפעולות הנדרשות על מנת לשנות מן היסוד את הרעב הכבד. הם מדגישים שרצועת עזה היא קטנה, וגורמי המקצוע ההומניטאריים הם מקצועיים ומנוסים - רק צריך לאפשר להם לפעול בחופשיות.
בין החותמים מומחים רבים בתחום ואנשי מקצוע בכירים, בהם בעלי תפקידים בכירים לשעבר בתחומים הומניטאריים בממשל האמריקאי על זרועותיו השונות, באו"ם ובגופים נוספים.
תרגם לעברית ido blum, קישור בתגובה הראשונה:
- הצהרת מומחים: פעולה דחופה נגד הרעב בעזה -
בחודש שחלף מאז ההכרזה הרשמית על הרעב בעזה, התנאים ההומניטריים ממשיכים לקרוס. כמומחים ואנשי מקצוע בעלי ניסיון רב במאבק במשברי רעב בעבר, אנו כותבים היום כדי לומר מתוך דחיפות עליונה כי:
הרעב בעזה הוא אמיתי; הרעב בעזה הוא מעשה ידי אדם; ניתן לעצור את הרעב בעזה – אם הקהילה הבינלאומית תדרוש מישראל לציית לחוק ההומניטרי הבינלאומי.
---הרעב בעזה הוא אמיתי---
הן הניתוח של ה-IPC והן נתונים עצמאיים מאשרים כי הרעב הוא אמיתי והולך ומעמיק. מיליונים מתמודדים עם רעב כבד, ועשרות אלפים כבר סובלים מתת-תזונה חמורה. ניתן לראות דפוסים קלאסיים של רעב [פאמין] בעזה היום, ותחת המגבלות הנוכחיות אי אפשר לתת לכך מענה הולם:
● מזון: תוכנית המזון העולמית מעריכה שדרושים לפחות 15,500 טון של מזון בשבוע כדי לענות על צרכים מצילי חיים. בין 1 ל־15 בספטמבר התירה ישראל למערכת הסיוע בהובלת האו״ם להכניס לעזה רק 40% מהיקף זה (ממוצע של 6,250 טון בשבוע). חלק ניכר מזה אבד לאחר מכן, כאשר צה"ל מנחה באופן קבוע שיירות של האו"ם לנוע בנתיבים הידועים באירועי ביזה אלימה – תוצאה הן של פשיעה והן של רמת הייאוש של האוכלוסייה. התוצאה היא שרק כ־10% מכלל צורכי המזון מגיעים למחסני האו״ם וארגונים לא ממשלתיים לצורך חלוקה. ארגוני סיוע השתמשו בכך כדי לספק 500,000 ארוחות חמות ביום, אבל זה שבריר ממה שנדרש לאוכלוסייה של 2 מיליון איש, עם מעט מקורות מזון אחרים. כמחצית מהמטבחים הקהילתיים ומרכזי הטיפול בתת-תזונה ברצועת עזה נמצאים בעיר עזה, ואלה נאלצים להיסגר בשל צווי פינוי כפויים של ישראל.
● בריאות: ברעב [פאמין], תת תזונה ממושכת הופכת מחלות או פציעות שניתן לשרוד לקטלניות, מה שהופך את הטיפול הרפואי לחיוני להצלת חיים. אבל מערכת הבריאות בעזה קרסה, כאשר 94% מבתי החולים ניזוקו או נהרסו בהתקפות ישראליות. המעטים שנותרו פועלים בקיבולת משולשת כמעט ללא אספקה, ויותר ממחצית מאלה שעדיין פועלים נמצאים בעיר עזה ולפיכך נשקפת סכנה להמשך פעילותם מצד המתקפה הקרקעית הישראלית. במהלך המצור הישראלי על הסיוע ההומניטארי באביב האחרון, ארגון הבריאות העולמי דיווח על "מלאי אפס" של פריטים חיוניים, לאחר שכמעט מחצית מהתרופות החיוניות אזלו. סוכנות האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים [OCHA] מדווחת כי רק 44 משאיות של ציוד רפואי נכנסו בספטמבר - נמוך באופן מזעזע מהדרוש. בהתחשב בתנאים בשטח ובאזהרות שפרסם מתאם פעולות הממשלה בשטחים לקהילה ההומניטרית, קיים סיכון חמור שיותר מ־15,600 מטופלים שזקוקים לפינוי רפואי דחוף יקבלו סירוב, ללא יכולת לטפל בהם בעזה.
● תת־תזונה: שיעורי תת־התזונה בעיר עזה חצו את סף הרעב [פאמין] ביולי וממשיכים לעלות. באוגוסט, חמישית מהילדים בעיר עזה סבלו מתת־תזונה חריפה ונזקקו לטיפול מציל חיים בתת־תזונה, וכמעט מחצית מהנשים ההרות והמניקות בעיר עזה סובלות מתת־תזונה. מצב זה מחייב הרחבה דחופה של התערבויות תזונתיות. במקום זאת, 21 מתוך 50 מרכזי טיפול בתת-תזונה בצפון עזה - כולל 10 בעיר עזה – נסגרו בשבועות האחרונים בשל המתקפה הצבאית הישראלית וצווי הפינוי. גם אספקת המזון בתוך עזה הולכת ומתדלדלת וחידוש האספקה ממשיך להיפגע, והדבר מגדיל באופן דרמטי את הסבירות למוות של ילדים, שניתן היה למנוע. נכון לאמצע ספטמבר, רק 2,400 ילדים מקבלים מזון טיפולי מיוחד, למרות ש-10,000 זקוקים לטיפול מיידי כזה.
● מים ותברואה: מים נקיים ותברואה יעילה הם התערבויות קריטיות לרעב, במניעת תת תזונה, מתן אפשרות להכנת מזון בטוח ועצירת התפשטות מחלות מסוכנות המועברות במים. ואולם, תשתיות המים והתברואה של עזה נהרסו; ישראל הרסה יותר מ-85% ממתקני המים הנקיים, משקי הבית נאלצים לשרוד עם 5-3 ליטר לנפש ליום, הרבה מתחת לסף הדרוש להישרדות. מחלות הניתנות למניעה זינקו בחדות, כולל עלייה של 150%-300% במקרי השלשול ויותר מכפליים מקרי צהבת. המתקפה הקרקעית הישראלית על העיר עזה והעקירה שהיא גורמת עלולות למוטט את שירותי המים והתברואה העמוסים ממילא בדרום עזה, להגביר את החשש להתפרצות נרחבת יותר של מחלות בקרב מספר עצום של עקורים, ולהותיר אנשים ללא מים בטוחים לצריכה ולהכנת מזון.
● דלק: בהיותו עמוד התווך לכל פעולת סיוע בת קיימא, יש צורך בכ-70,000 ליטר דלק ליום כדי לשמור על תפקוד בתי חולים, מערכות מים, מאפיות ושרשראות קירור. מאז ההכרזה על הרעב התירה ישראל רק ל-41% מכמות נדרשת זו להיכנס לרצועה, ובכך אילצה גורמים הומניטאריים לערוך תיעדוף מתמיד, וגרמה להשבתות חוזרות ונשנות של שירותים מצילי חיים. ביחס לכל אחד מהאתגרים ההומניטריים האחרים שפורטו לעיל, מחסור מתמשך בדלק מחמיר את ההשלכות שלהם ומאיץ את ההידרדרות.
---הרעב בעזה הוא מעשה ידי אדם---
פעולותיה של ממשלת ישראל הן הגורם העיקרי לרעב בעזה: לרוחב כל ליבת ההתמודדות עם מצב הרעב, המכשולים הפוליטיים והביטחוניים הישראליים חוסמים את פעולות הסיוע. למרות אזהרות מומחים בתחילת הדרך מפני השימוש בהרעבה כנשק מלחמה בעזה, החסימה הזאת נמשכת. במהלך המלחמה הרסה ישראל גם תשתיות אזרחיות חיוניות כמו בתי חולים, בתי מגורים ושירותים; עקרה בכפייה כמעט את כל אוכלוסיית עזה לאזורים שבהם אין שירותים מספיקים; ובאופן קבוע הגבילה או אפילו חסמה לחלוטין את הסיוע ההומניטארי הדרוש כדי לשמור על אזרחים עקורים בחיים.
במקום לתמוך במתן תגובה משמעותית למצב הרעב, ישראל בילתה את החודש שחלף מאז הכרזת הרעב בהכחשת קיומו של רעב, במניעת פעילות הומניטרית ובהרחבת המתקפה הצבאית שלה באזור הרעב:
● פגיעה בפעילות הומניטרית: דרישות בירוקרטיות והגבלות ביטחוניות ישראליות מונעות או מגבילות מאוד שיירות סיוע של האו"ם, ארגונים לא ממשלתיים ושיירות מסחריות. האיסור על פעולות סיוע של אונר"א יצר פערים עצומים בסיוע, תוך שימוש בכללי רישום שרירותיים חדשים של ארגוני סיוע כנשק מלחמתי, על מנת למנוע שיירות של ארגוני סיוע, ולאיים על ארגוני סיוע בהשעיה או בגירוש בגין כל פעילות הקשורה לרצועה. גם הסיוע שישראל מאפשרת לו לעבור מעוכב באופן קבוע בשל בדיקות מתישות ויקרות, תיאום לקוי עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמתנה של שעות במחסומי צה"ל. אספקה הומניטארית חיונית, כגון מזרקים וחומרי מחסה לשעת חירום, נדחית באופן קבוע על-ידי בדיקות צה"ל מטעמים חסרי בסיס של "דו-שימושיות", ודלק וחלקי חילוף קריטיים למשימות מוגבלים להרבה מתחת לרמות הנדרשות.
● הקרן ההומניטרית לעזה: ישראל ניסתה להצדיק את ההגבלות המתמשכות שהיא מטילה על המערכת ההומניטרית הפועלת במסגרת האו״ם, בטענה שהיא מאפשרת את פעילותה של הקרן ההומניטרית לעזה. ה-GHF היה כישלון הומניטרי ואסון לפלסטינים: אלפי אזרחים נהרגו ונפצעו מירי בעת שניסו לגשת לאתרי הסיוע המרוחקים של GHF; דיווחים מהימנים מצביעים על כך שה-GHF גייס חברים מכנופיית אופנוענים אנטי-אסלאמית כדי לספק אבטחה באתרים. נראה כי ה-GHF הוא מרכיב בתוך אג'נדה הרחבה יותר של ממשלת ישראל, לאלץ את תושבי עזה לעבור למחנות בדרום הרחוק, כפי שהצהירו כמה שרים ישראלים בפומבי. גם אם הוא לא היה קטלני כל כך באופן ישיר עבור אזרחים פלסטינים, ה-GHF עדיין אינו תחליף מספק לאנשי מקצוע הומניטריים מנוסים. אתרי ה-GHF אינם נגישים לתושבי אזור הרעב, ורוב תושבי הרצועה אינם מסוגלים להגיע אליהם. כמו כן, ה-GHF מספק מזון מיובש שאינו הולם את צורכיהם של אנשים מורעבים ועקורים מבתיהם, בשל מחסור בדלק בישול ומים נקיים, ואשר אינו יכול לתת מענה לצורך בסיוע ייחודי אינטנסיבי יותר לתת-תזונה.
● התקפות על אזרחים ותשתיות אזרחיות: ההפצצות הישראליות על עזה הרסו 87% מהבניינים בעזה, ו-94% מבתי החולים, בתי הספר, האוניברסיטאות, המרכזים הדתיים והכבישים. עד ה-10 בספטמבר 2025, יותר מ-64,400 בני אדם נהרגו ומאות אלפים נפצעו, כאשר אזרחים מהווים 83% מההרוגים, מחציתם נשים וילדים. עזה היא המקום הקטלני ביותר בעולם עבור עובדי סיוע: 540 נהרגו, כולל 373 עובדי או"ם ו-167 עובדי ארגונים לא ממשלתיים. ישראל תוקפת באופן קבוע שיירות הומניטריות, מחסנים ונקודות סיוע, וארגון הבריאות העולמי תיעד מספר חסר תקדים של התקפות על בתי חולים, מרפאות ואמבולנסים. המשפט ההומניטארי הבינלאומי מחייב צבאות להגן על שירותים רפואיים ופעולות הומניטריות, והגנה כזו חיונית לשם תגובה יעילה לרעב.
● האשמות על הסטת סיוע: ישראל הצביעה על ביזה של שיירות סיוע כדי לטעון שחמאס מסיט את הסיוע באופן שיטתי. זה לא נכון. חוסר ביטחון כתוצאה מביזה, קריסת מנגנוני שיטור וחברי קהילה נואשים, נותרו מכשול מתמשך לחלוקה בטוחה של סיוע (תנאים שהחמירו עקב פגיעה של צה"ל בגורמי ביטחון אזרחיים). מדיניות צה"ל מחריפה סיכונים אלה, בהכוונת שיירות הומניטאריות לעיתים קרובות למוקדי ביזה ידועים; באיסור על האו"ם וארגונים לא ממשלתיים להשתמש ב"כביש הגדר" המאובטח (שבו מותר ל-GHF להשתמש); ובעצירה ממושכת של שיירות סיוע במחסומים, המגבירה את חשיפתן לביזה. לעומת זאת, אין ראיות מהימנות התומכות בהאשמות הישראליות בדבר הסטה שיטתית של חמאס. סקירה של ממשלת ארה"ב (USAID) לא מצאה "הסטת סיוע שיטתית" על ידי חמאס, ושגריר ארה"ב לשעבר ג'ק לו הצהיר כי ממשלת ישראל מעולם לא שיתפה אותו בהאשמות כאלה בפומבי או בפרטיות (למרות העלאת טענות כאלה באופן קבוע בתקשורת). גם מקורות בצבא הישראלי לא דיווחו על ראיות להסטה שיטתית של סיוע. הדבר מצביע על כך שטענות ההסטה הן תירוץ לחסום סיוע הומניטארי אובייקטיבי, שממשלת ישראל אינה שולטת בו, ולא ניסיון בתום לב למנוע מניפולציה של הסיוע.
---אפשר וצריך לעצור את הרעב בעזה---
רבים ימותו אלא אם כן המסלול הזה יתהפך. אנו יודעים ממקרי רעב בעבר שהתנאים הנוכחיים בעזה יביאו למקרי מוות שניתן למנוע בקנה מידה עצום. ארגונים הומניטריים יודעים כיצד להגיב ביעילות לרעב, ועם גישה בטוחה ופעולות סיוע ללא הפרעה, ניתן יהיה להתחיל לשנות את מצב הרעב במהירות. לסוכנויות הסיוע יש ניסיון של עשרות שנים בהתמודדות עם מצבי חירום של רעב ויש להן את הכלים לשנות את המצב: עזה קטנה, אוכלוסייתה מרוכזת, והלוגיסטיקה של העברת הסיוע תהיה פשוטה בתנאים רגילים.
● עדיין ניתן להכיל את הרעב בעזה. עזה היא שטח קטן עם אוכלוסייה קטנה, והיפוך מצב הרעב שם הוא משימה פשוטה מבחינה מבצעית. המערכות והיכולת התפעולית לספק מזון, תזונה, מים, בריאות ודלק קיימות וניתן לשחזר אותן ולהגדיל אותן במהירות.
● המכשולים בפני מתן מענה לרעב בעזה הם פוליטיים. ישראל חייבת להעניק לגורמים הומניטריים את הגישה, המשאבים וההגנה הדרושים להם כדי להתמודד עם הרעב באופן מלא. אנשי מקצוע הומניטריים יודעים מה צריך לקרות כדי להפוך את מצב האסון ההולך וגדל. אך ללא החלטות פוליטיות לפתוח גישה, להגן על אזרחים ולאפשר זרימת סיוע ברמה הנדרשת, הרעב בעזה יעמיק ויתפשט. ארגז הכלים ההומניטרי לצורך התמודדות עם רעב יכול להיות יעיל להפליא כאשר מותר לו - ורעב הפך להיות הרבה פחות נפוץ בעשורים האחרונים כתוצאה מכך. משמעות הדבר היא שכאשר רעב אכן מופיע, המכשולים הם בעיקר מעשה ידי אדם.
● הסיכונים שבכישלון ברורים. כמומחים הומניטריים בעלי ניסיון עם מקרי רעב בעבר, אנו מזהים דפוסים מוכרים להחריד בנתונים ובדיווחים מעזה. אנו יודעים ממשברי העבר מה קורה כאשר מונעים מזון, מים ותרופות מאוכלוסייה עקורה באזור מלחמה. אנחנו יודעים מה קורה כששיעורי תת-התזונה של ילדים ואמהות מתחילים לצאת מכלל שליטה. אנחנו יודעים מה זה אומר כשמקרי מוות מרעב הופכים לאירוע יומיומי שגרתי. אנחנו יודעים שזה מאותת על רעב שצובר תאוצה. ללא פעולה נחרצת יהיו יותר מקרי מוות - וככל הנראה הרבה יותר. מקרי מוות בשלב זה של רעב גובר אולי לא ייראו או יתועדו עד שלב מאוחר יותר - אבל החלון להציל את החיים האלה הולך ונסגר. ללא פעולה מיידית להגנה על אזרחים והרחבת התגובה האמיתית לרעב, עשרות אלפים נוספים עלולים למות ללא צורך.
ההיסטוריה מספרת לנו מה צפוי לקרות בהמשך אם העולם לא יפעל. האו"ם כבר הזהיר כי 640,000 בני אדם צפויים להיות בתנאי רעב עד סוף ספטמבר אם הגישה לא תתאפשר. ממשלות ברחבי העולם חייבות להשתמש בכל מנוף והשפעה שיש להן כדי להסיר מכשולים למתן מענה לרעב בעזה, ולהציל את אינספור החיים שעדיין ניתן להציל. ללא תיאום פעולה דיפלומטית ופוליטית כדי ליצור מרחב לארגונים הומניטריים לעשות את עבודתנו מצילת החיים, גל בלתי נסבל של מוות שניתן למנוע יציף את עזה, לבושתו המתמשכת של העולם.
על החתום,
ג'רמי קונינדיק, נשיא הארגון הבינלאומי לפליטים ומנהל לשעבר של הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, המשרד לסיוע באסונות חוץ של ארה"ב;
אלכס דה ואל, מנכ"ל קרן השלום העולמי;
אליזבת קמפבל, מנכ"לית ODI Global Washington ולשעבר סגנית עוזר מזכיר המדינה, לשכת האוכלוסין, הפליטים וההגירה;
דינה אספוזיטו, לשעבר עוזרת מנהל הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, הלשכה לחוסן, סביבה וביטחון תזונתי; ומנהלת לשעבר של משרד מזון לשלום של USAID;
קתרין פרנסוורת', יועצת הומניטרית בכירה לשעבר, הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, הלשכה לסיוע הומניטרי (BHA);
ג'פרי פלטמן, לשעבר תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים מדיניים, לשעבר עוזר מזכיר המדינה האמריקאי לענייני המזרח הקרוב;
כריסטופר גנס, מנהל התקשורת לשעבר, אונר"א;
לין הייסטינגס, המתאמת ההומניטרית מטעם האו״ם לשעבר, השטחים הפלסטיניים הכבושים;
קייט אלמקוויסט קנופף, לשעבר עוזרת מנהל הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, הלשכה לאפריקה; לשעבר מנהלת מרכז אפריקה למחקרים אסטרטגיים, משרד ההגנה האמריקאי;
פייטון קנופף, לשעבר סגן השליח המיוחד של ארה"ב לקרן אפריקה, יועצו לשעבר של השליח המיוחד של ארה"ב לשלום במזרח התיכון ג'ורג' מיטשל;
ג׳יימי מקגולדריק, המתאם ההומניטרי מטעם האו״ם לשעבר, השטחים הפלסטיניים הכבושים;
כריסטופר לה מון, לשעבר סגן עוזר מזכיר המדינה, הלשכה לדמוקרטיה, זכויות אדם ועבודה;
דמיאן לילי, ראש חטיבת ההגנה לשעבר, אונר"א;
אליסון לומברדו, לשעבר סגנית עוזר מזכיר המדינה לענייני ארגונים בינלאומיים;
דאג מרקדו, יועץ הומניטרי בכיר לשעבר, הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, הלשכה לסיוע הומניטרי
שרה פנטוליאנו, מנכ"לית, ODI Global;
סר צ'ארלס פטרי, לשעבר עוזר מזכ"ל האו"ם;
קולין תומאס-ג'נסן, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של מנהל הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID)
.....
חשבתי להפסיק כי אני לא רואה ערך כל כך לתיעוד הזה כאן, מבינה שאנשים פה יסתכלו לילדים מעזה בעיניים ויגידו דברים נוראים כדי להצדיק את הרצח. ובכל זאת לא יכולה להפסיק.
....
תרגום "בן 20. נורה למוות על ידי מתנחל."
.......