מאמר חשוב נוסף של הלורד ג'ונתן סמפשן, שופט בית המשפט העליון הבריטי לשעבר, ומי שנחשב לאחד המוחות המשפטיים המבריקים בבריטניה.
בנוסף לכהונתו כשופט בית המשפט העליון הבריטי, הוא כיהן גם כשופט בית המשפט העליון לערעורים של הונג-קונג, והוא גם היסטוריון המתמחה בימי הביניים. אגב, הוא נחשב לאחד מהשופטים היותר שמרנים בבית המשפט העליון הבריטי.
במאמר הוא מתייחס בעיקר לדו"ח ועדת החקירה של האו"ם הקובע שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה. הוא מסביר את משמעותו, כוחו וחשיבותו של דו"ח זה.
תרגם לעברית ido blum
תיק הג'נוסייד הולך ומתחזק \ הלורד ג'ונתן סמפשן
במאמרי בגיליון ה-18 ביולי 2025 של ה'ניו סטייטסמן', טענתי כי התנהלותה של ישראל ברצועת עזה עולה לכדי ג'נוסייד. היו שחלקו על עמדתי זו, אך כיום היא מקובלת באופן נרחב על ידי עורכי דין בינלאומיים וחוקרי ג'נוסייד.
לאחרונה, ועדת חקירה של האו"ם דיווחה כי "ברור שיש כוונה להשמיד את הפלסטינים בעזה באמצעות מעשים העומדים בקריטריונים שנקבעו באמנה למניעת ג'נוסייד". הוועדה אינה בית משפט, ומסקנותיה אינן מחייבות את האו"ם. עוצמת מסקנותיה תלויה באיכות המחקר העובדתי וההנמקה המשפטית שלה. יחד עם זאת, יש לומר שמדובר בדו"ח שקול, שמציג טיעון חזק ומבוסס.
ג'נוסייד הוא אולי החמור ביותר מבין כל הפשעים הבינלאומיים, ובאותה מידה גם קשה להוכיח אותו. האמנה למניעת ג'נוסייד משנת 1948, שישראל היא צד לה, מגדירה אותה כעשיית מעשים מסוימים "בכוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית". המעשים המדוברים הם: הריגת חברי הקבוצה; גרימת נזק גופני או נפשי חמור; כפייה מכוונת של תנאי חיים שנועדו להביא להשמדתה הפיזית של הקבוצה, כולה או חלקה; אכיפת אמצעים שנועדו למנוע לידות בתוך הקבוצה; או העברה בכפייה של ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת.
לא קשה להוכיח שמעשים כאלה התרחשו. בעולם של היום, הם נפוצים באופן מצער ומתפרסמים באופן נרחב. הבעיה העיקרית בהוכחת ג'נוסייד נגד מדינה היא שהיא דורשת הוכחה לכוונה ספציפית של הרשויות האחראיות של המדינה לבצע את הדברים הללו מתוך כוונה מודעת להשמיד באופן מלא או חלקי את הקבוצה הרלוונטית.
שני סוגים של ראיות לכוונה עשויים להיות רלוונטיים. ראשית, עשויות להיות ראיות ישירות לכוונות המדינה, העולות מתוך דבריהן של הרשויות האחראיות. שנית, העובדות עצמן עשויות לשלול כל הסבר אחר. רוב ההאשמות בדבר ג'נוסייד מבוססות רק על מסקנה מהעובדות המבצעיות. הן בדרך כלל נכשלות, מכיוון שהסטנדרט שנקבע על ידי טריבונלים בינלאומיים במקרים שנגעו למלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר הוא סטנדרט שקשה לעמוד בו. כוונת ג'נוסייד חייבת להיות "המסקנה הסבירה היחידה" מהעובדות המתוארות.
כוחו של דו"ח ועדת האו"ם הוא בכך שהם מצטטים את הדין באופן המטיב ביותר עם ישראל. הם מקבלים את כל ההסתייגויות של בתי הדין הבינלאומיים לגבי הסכנה שבהסקת כוונות ג'נוסייד מתוך העובדות המבצעיות בלבד. אם יש מטרה אסטרטגית או צבאית אמיתית שיכולה להסביר באופן מספק את מה שהתוקף עושה, מלבד חיסול אוכלוסיית היעד, אז המדינה עלולה להיות אשמה בפשעי מלחמה. אבל בדרך כלל היא לא תהיה אשמה בג'נוסייד.
הוועדה הביאה את ממצאיה העובדתיים בפירוט, תוך התייחסות לראיות בכל אחד מהשלבים. הם מתמקדים בהיקף העצום ובאופי חסר ההבחנה של ההרג, בהתקפות על אזרחים כולל נשים וילדים, בחסימת אספקת מזון וסיוע הומניטרי, בפגיעה בבתי חולים, בתי ספר ובתי מגורים ובירי מכוון במאות פלסטינים הממתינים במרכזי חלוקת מזון או מנסים להגיע לשם. ישראל טוענת שהיא מבצעת תקיפות "כירורגיות". לכן יהיה סביר להניח שפעולות כמו ההתקפה על כל אחד מהמבנים של מרפאת הפוריות היחידה בעזה, נעשו במכוון. לא ניתן להסביר את הדברים הללו על ידי שום מטרה אסטרטגית או צבאית רגילה. השמדת חמאס, אם בכלל ניתנת להשגה, לא דרשה אלימות קיצונית או נרחבת כל כך.
מה שהופך את הטיעון של הוועדה לחזק כל כך הוא הזמינות של ראיות ישירות למטרתה של ישראל, בדמות הצהרות של רשויות אחראיות של המדינה, מהנשיא וראש הממשלה ומטה. זהו הסקר המקיף ביותר עד כה של נתונים אלה. הנשיא, יצחק הרצוג, הצהיר כי "זו אומה שלמה שאחראית שם". ראש הממשלה נתניהו הבטיח "לנקום בעוצמה" על "כל המקומות שחמאס נערך בהם ומסתתר בהם. נהפוך אותם לעיי חורבות. אני אומר לתושבי עזה - צאו משם עכשיו. אנחנו נפעל בכל מקום ובכל העוצמה". ראש אמ"ן עד אפריל 2024 הצהיר לאחרונה כי "העובדה שיש כבר 50,000 הרוגים בעזה היא הכרחית ונדרשת לדורות הבאים", וכי על כל ישראלי שנהרג ב-7.10.23 צריכים למות 50 פלסטינים, ואין זה משנה אם הם ילדים, וציין כי "הם צריכים מדי פעם נכבה כדי להרגיש את המחיר". חלק מהפעולות, למשל נגד בתי מגורים וארגוני סיוע הומניטרי, הוסברו על ידי שרים ישראלים כניסיון לדחוק את הפלסטינים החוצה מהרצועה. הצהרות אלה, וישנן רבות אחרות, יוצרות דה-הומניזציה לא רק של חמאס אלא של כל תושבי עזה. ואלה לא רק מילים. על פניו הן מתארות את מה שצה"ל עושה בפועל.
התגובה הרשמית היחידה של ישראל הגיעה משגריר ישראל באו"ם, שתיאר את הדו"ח כ"הכפשות מופרכות". הצהרות סתמיות כאלה הפכו לתגובה כה מוכרת לכל ביקורת על הפעולות הישראליות, עד שכבר אין להן משקל רב. הדבר הקרוב ביותר לתגובה מנומקת הגיע מקבוצת השדולה הפרו-ישראלית UN Watch, שפרסמה מסמך שכותרתו 'ניתוח משפטי של דו"ח ועדת פילאי מספטמבר 2025'. הוא מבקש לערער על חלק מהעובדות של הוועדה, בדרך כלל באמצעות הסתמכות על מקורות מצה"ל. הוא גם מציע פרשנות מופרכת למדי להצהרות של מנהיגים ישראלים.
אבל הוא אינו מתמודד עם הבעיה הבסיסית, שהיקף ואופי הפעולות הישראליות בעזה חורגים בהרבה מכל דבר שניתן להסביר באופן סביר באמצעות מטרות צבאיות לגיטימיות. זו הסיבה לכך שארגונים אחראיים הגיעו למסקנה כי פגיעה והשמדה של חלק לפחות מהאוכלוסייה הפלסטינית הוא ההסבר הסביר היחיד למה שקורה.