פורסם בשיחה מקומית מאת מיכל פלדון -
מתעדכנים על מצבו רק באמצעות עורך דין המורשה לפגוש את לקוחותיו אחת לכמה חודשים. אשתו וילדיו של ד"ר אבו טעימה מחזיקים שלטים הקוראים לשחרורו, במהלך השיחה עם ד"ר מיכל פלדון
ב-15 בפברואר 2024, לאחר מצור בן כמה ימים על בית החולים נאסר בחאן יונס, הצבא פשט לבית החולים בטענה כי הוא מחפש חטופים חיים או גופות, בהתבסס על מידע שסיפקו החטופים המשוחררים מעסקת החטופים השנייה, בינואר 2024.
על פי תיאורים של הפשיטה באמצעי התקשורת, נהרסו במהלכה אוהלי עקורים, עקורים נעצרו וסולקו, הצבא הרס קירות וציוד בתוך בית החולים וחפר בקברי אחים כדי להוציא גופות ולבחון אותן. כמה אנשים נהרגו בפשיטה עצמה, ובית החולים דיווח בהמשך על מותם של מטופלים בגלל ניתוק החשמל במהלך הפשיטה.
צוות בית החולים התבקש להתפנות, ומי שלא התפנה מרצון הוצא אזוק ומכוסה עיניים, קיבל הוראה להתפשט ונעצר. לא הצלחתי למצוא כמה אנשים נעצרו באותה פשיטה. חלקם שוחררו תוך כמה ימים וסיפרו לעיתונות זרה על השפלה, עינויים ומכות במהלך מעצרם הקצר בשטח ישראל. לאחר הפשיטה בית החולים נסגר לחלוטין למשך כמה שבועות.
ברשימה שנמצאת בידי "רופאים לזכויות אדם ישראל" (רל"א), ואינה מפורסמת באופן רשמי מטעם מדינת ישראל, 19 רופאים פלסטינים עדיין עצורים במתקני מעצר ישראליים לאחר עסקת השחרור הגדולה עם הפסקת האש. שבעה מתוכם הם מהעצורים בפשיטה על בית החולים נאסר בפברואר 2024.
כמו במקרה של ד"ר חוסאם אבו ספיה שזכה לחשיפה רבה, גם הרופאים העצורים האלה מוחזקים ללא כתב אישום או הליך משפטי. בני המשפחות שלהם לא הצליחו לראותם במהלך שנה וחצי של מעצר, ומתעדכנים על מצבם רק באמצעות עורך דין המורשה לפגוש את לקוחותיו אחת לכמה חודשים. מידע מתקבל גם דרך עצירים ששוחררו.
• גם אחרי הפסקת האש, אין להפסיק את הסנקציות על ישראל
עם תחילת הפלישה המשפחה פונתה, אך ד"ר אבו טעימה התעקש להישאר ולטפל במטופלים שנותרו. לקח זמן עד שמשפחתו גילתה מה קרה לו. רק באוגוסט 2024 ורק לאחר שפנו לרל"א בבקשת עזרה, נתגלה כי הוא מוחזק בכלא קציעות. התקשורת הראשונה עם הרופא העצור באמצעות עורך דין היתה בנובמבר 2024, כמעט תשעה חודשים לאחר מעצרו.
ד"ר אבו טעימה מורשה להיפגש עם עורך דינו רק אחת לחצי שנה. הפגישה האחרונה התקיימה לפני שבוע. המשפחה יודעת שהוא ירד 25 ק"ג ממשקלו, שמרביצים לו על בסיס יומי, שהשומרים אומרים לו שוב ושוב כי לעולם לא ישתחרר. הם יודעים שהוא לא מקבל את התרופה הקבועה שלו להורדת לחץ דם, וכי לפעמים הוא לא מרגיש טוב.
ארווא אבו טעימה, אשתו של נהאד, ממשיכה לקבל משכורת כרופאה ומצליחה לפרנס את משפחתה הגדולה. ד"ר אל-פארא מציין כי הרופאים לא מקבלים משכורת באופן רציף מאז תחילת המלחמה, אלא סכום כלשהו, שאינו קבוע, אחת לחודשיים-שלושה. אבו טעימה וילדיה מתגוררים באוהל באזור ח'אן יונס – השיער של הילדים בהיר מאוד ועורם כהה, ואל-פארא מציין שככה נראים כולם כעת בשל החום והחשיפה לשמש באוהל. הילד הצעיר, יוסף, שחייך במהלך רוב השיחה חיוך כובש, סובל כעת ממכת חום ואבצס זיהומי ברגל, וכיון שהגיעו כבר לבית החולים – אל-פארא נתן לו עירוי של נוזלים ואנטיביוטיקה לווריד.
מאז הפסקת האש, אומר ד"ר אל-פארא, אכן נכנס יותר מזון לרצועת עזה, אבל מדובר בעיקר בקופסאות שימורים ובמזון תינוקות. הוא עדיין לא ראה בשר, חלב, ביצים או ירקות ופירות. אני שואלת גם לגבי מצב בית החולים, האם נכנסו ציוד או תרופות מאז הפסקת האש, והוא עונה שלא. למעשה, הוא אומר, בבית החולים נאסר לא חל כל שינוי מאז הפסקת האש, למעט עומס הולך וגדל של מטופלים שמגיעים גם מבתי החולים בצפון שנסגרו ממש לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. רוב התרופות לסוכרת ויתר לחץ דם חסרות; אין אלטרוקסין (לתת-פעילות בבלוטת התריס); אין דרך לבדוק רמת מלחים בדם כי המבחנות הדרושות חסרות; אין ציוד לעירוי מרכזי שדרוש ליחידות לטיפול נמרץ. למעשה, הוא אומר, גם לאחר הפסקת האש, "אנחנו מאבדים ילד אחד בבית החולים בכל יום בגלל מחסור בציוד".
השיל 30 ק"ג ממשקלו. אשתו ושתי בנותיו של ד"ר גסאן אבו זוהרי, במהלך השיחה עם ד"ר מיכל פלדון
לקראת סוף השיחה עם ארווא, שאלתי אותה אם אני יכולה לעזור לה כלכלית. אולי לגייס תרומות למען משפחתה, עד שבעלה יוחזר. היא הנידה ראשה לשלילה בתקיפות ואמרה כמה פעמים כי היא רק מבקשת שנעזור לה להביא לשחרורו של בעלה. שנפגין, שנכתוב, שנדבר. היא רוצה עזרה פוליטית, "כוח", כך היא אמרה, "לא כסף או מזון".
בשנה האחרונה, רל"א תיעדו את הכליאה הבלתי חוקית של עשרות עובדי רפואה פלסטינים ואת ההפרות החמורות של זכויותיהם. בהתבסס על עדויות מהשטח, הארגון חשף את התנאים האכזריים בבתי הכלא ובמתקני המעצר הצבאיים בישראל, שכוללים התעללות ממושכת ושיטתית: אלימות פיזית, פשיטות על תאים והתעללות בידי סוהרים, מניעת טיפול רפואי באופן גורף, כולל תרופות ובדיקות חיוניות ומניעת מזון מספק או מזין. העצורים גם נאלצים להתמודד עם מחסור קיצוני במצרכים בסיסיים כמו בגדים נקיים ומוצרי היגיינה חיוניים.
לפני כמה חודשים, בפרויקט הקראת עדויות שארגן רל"א, קראנו אנחנו – רופאים ורופאות ישראלים, מול מצלמה, עדויות של רופאים עזתים עצורים בישראל. רק כמה ימים לאחר השיחה עם ד"ר אל-פארא ומשפחתו של ד"ר אבו טעימה, הבנתי שאני זו שקראתי את עדותו הנוראית של הרופא, ואת מילותיו לעולם לא אשכח:
מערכת החיסון שלנו נהייתה חלשה, התפשט סקביאס ביחד עם מחלות עור מדבקות, ובגלל הגירוד יש נפיחות, דלקות ופטריות עור קשות מאוד במקומות רגישים. אנחנו צריכים אנטיביוטיקה ותרופות לדלקות. הדלקות לפעמים הופכות למורסה שצריך לנקז, יש כאבים בגב, במפרקים ובחזה. לפעמים אני מבצע ניתוחים לאסירים, מנקה את המורסה, פותח אותה עם חתיכת פלסטיק ומחטא עם קצת כלור".
לאחר השיחה עם ארווא אבו טעימה, נכנסו למשרדו של ד"ר אל-פארא אשתו ושתי בנותיו של ד"ר גסאן אבו זוהרי, מנהל מחלקת אורתופדיה בבית החולים נאסר. בן 51, אב ל-3 בנות ושני בנים. הבן הצעיר, בשאר, לומד רפואה במצרים, והבן המבוגר יותר עם תסמונת דאון.
ד"ר אבו זוהרי היה ידוע בכל עזה כמומחה העיקרי בהחלפת מפרקים, בעיקר ירך וברך. הוא אפילו התלמד שנה שלמה בבית החולים רמב"ם בישראל, ב-2017. אשתו אמרה כי בבית החולים רצו שיישאר במחלקה, אבל הוא העדיף לחזור למשפחתו בעזה. ד"ר אל-פארא מוסיף שלא היו מכניסים אותו להתלמדות בישראל אילו היה חשוד במעורבות פוליטית בארגון כלשהו. לאורך השנים הוא היה נוסע גם לבצע ניתוחים בערי הגדה.
אשתו, רימא, היא מורה למתמטיקה בבתי ספר ובמכללות, וגם היא מצליחה לפרנס את משפחתה בכוחות עצמה. המשפחה המורחבת מתגוררת באוהל אחד במוואסי שבאזור ח'אן יונס, לאחר שביתם הגדול בח'אן יונס נהרס. האוהל מופרד לשני חלקים – רימא וילדיה, ואחיו של ד"ר זוהרי וילדיו, בסך הכול 12 איש באוהל.
עורך הדין של ד"ר אבו זוהרי נפגש עימו פעמיים עד כה. בביקור הראשון, אבו-זוהרי – בריא ללא מחלות רקע או טיפול תרופתי קבוע – סבל מסקביאס מפושט ועייפות משמעותית. בביקור השני, לפני שלושה חודשים, הוא הרגיש יותר טוב אבל השיל 30 ק"ג ממשקלו.
ד"ר אל-פארא מדגיש בפניי שוב ושוב: אין לאבו-זוהרי קשר פוליטי לשום ארגון, הוא איש טוב וניטרלי. הוא רק נהג כפי שכתוב בשבועת היפוקרטס – טיפל בכולם ללא הבדל דת, גזע או מין. בעודי תוהה מדוע הוא מדגיש דווקא את הפרט הזה לגביו כמה פעמים, משפחתו של אבו-זוהרי יוצאת מהחדר, ואל-פארא מסביר בשקט: אנחנו חושבים שהוא טיפל בשני חטופים. שזו הסיבה שלא משחררים אותו. אבל את מבינה, הוא טיפל בהם כמו שהוא מטפל בכל חולה, לא אכפת לו שהם יהודים. אני שואלת אם יש בכלל אישום רשמי כזה, והוא עונה: לא אמרו להם למה הוא עצור בכלל.
אחריהם נכנסות לחדר ג'יהאן אבו שמאלה ושתי בנותיה, בנות 20 ו-22, אשתו של ד"ר עומאר אחמד עמר, גניקולוג בפנסיה, בן 67, מהעיר אל-חמד בצפון, שנעצר במרץ 2024. העיר נחסמה באותו היום ותושביה נתבקשו לצאת. בגבול העיר הוצב שער, שדרכו כל התושבים עברו ושם תושאלו. ד"ר עמר התבקש להזדהות ומיד נלקח למעצר. המשפחה לא ידעה מה עלה בגורלו, עד שהבנות גילו תמונה שהתפרסמה ברשתות החברתיות, שבה נראים גברים מופשטים עם כיסויי עיניים יושבים על ברכיהם בבריכה גדולה וריקה. הבנות זיהו את אביהן הכורע בבריכה הזו.
•
התמונה שבה זיהו בנותיו של ד"ר עומאר אחמד עמר את אביהן (שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)
לקח זמן רב עד שג'יהאן הצליחה לאתר את בעלה. היא פנתה אל הצלב האדום, שקישרו אותה עם רל"א, וכך הצליחה להשיג עורך דין שפגש את ד"ר עמר פעמיים. הביקור האחרון עימו היה לפני כ-6 חודשים. גם עמר, כמו האחרים, השיל 25 ק"ג ממשקלו, איבד את שיערו, סבל מסקביאס מפושט ודיווח כי אין לו בגדים להחלפה, אין סבון לרחצה, כלבים שומרים תוקפים את העצירים ולא מאפשרים להם לישון ברצף יותר משעתיים או שלוש שעות. בעדות שנתר ד"ר עמר לרל"א באוקטובר 2024, 8 חודשים לאחר כליאתו, הוא מתאר, כמו עצירים אחרים, צורת עינוי נוספת שכללה מעברים מרובים בין בתי מעצר:
עצרו אותי בעיר אל-חמד. באותו הלילה לקחו אותי לבאר שבע למשך שלושה ימים ואז לכלא אשקלון, שם הייתי שלושה חודשים, עד יוני. לאחר מכן העבירו אותי לעופר למשך חודש, שם הכניסו אותי למכלאה עם משת"פים. מעופר העבירו אותי חזרה לכלא אשקלון והוחזקתי שם ארבעה או חמישה ימים, בסוף העבירו אותי לכאן, לכלא נפחא, ואני מוחזק כאן מאז יוני".
ד"ר עמר התמחה בעיקר בסרטן צוואר הרחם, והוא זה שהכניס את בדיקת ה-PAP smear לגילוי מוקדם של הסרטן לרצועה. הוא גם התעניין ברפואה משלימה, ובשנים האחרונות, מאז יצא לפנסיה לא עבד כרופא בבית חולים. גם עליו משפחתו אמרה שוב ושוב: "הוא איש פשוט, מבוגר, לא שייך לשום גוף פוליטי או ארגון. אנחנו לא מבינים מדוע הוא בכלא".
ג'יהאן אינה עובדת וסובלת מסוכרת, יתר לחץ דם ובעיות לב כרוניות. היא לא מצליחה להשיג את התרופות שלה ליתר לחץ דם כבר חודשים ארוכים. שתי בנותיה סובלות מלחצי דם נמוכים ונטייה להתעלפות. גם הן ירדו בין 10 ל-15 ק"ג במשקלן.
ג'יהאן ושלושת ילדיה נעקרו כבר 15 פעמים במהלך המלחמה, וכעת מתגוררים באוהל בדיר אל בלח. אין להם פרנסה קבועה, והבנות לא יכולות לעזור לה עם הבאת מים או עץ לבישול. היא מבקשת עזרה ממשפחות אחרות, ולדבריה: "אני מעדיפה למות ולא לעקור שוב למקום אחר. אני לא יכולה יותר. המלחמה יצרה ממני אישה אחרת, לא כמו שהייתי פעם. אני לחוצה, אגרסיבית, כועסת על הבנות שלי. השתניתי לגמרי".
*********