איפה עוד מוזיקה של מוזרים כאלו היום ובכללי אנשים שקצת עושים קולות מוזרים ככה ואוו וואהו אוו ועם כזו תשוקה ורגש. כולם מפחדים להיות מוזרים והכל חסר אופי. איפה המוזרים שעושים מוזיקה טובה ולא מתנצלים על הרגש והמוזרות.
***
מוזיקה עם רגש לא מ2017-
זאת קריאה לא.נשי בריאות נפש:
לפני כשבועיים נעצר נער בן 14 מיפו, על הרצף האוטיסטי, במהלך אירוע משפחתי ברמאללה.
מאז הוא מוחזק במגרש הרוסים בירושלים ונמצא תחת תנאים קשים.
אמו כתבה:
“אני כותבת לכם והלב שלי בוער מכאב.
הבן שלי, ילד בן 14 בלבד, על הרצף האוטיסטי, עם נכויות נפשיות וגופניות קשות.
ילד חולה, חסר ישע, שלא מבין אפילו מה קורה סביבו.”
על אף הפרסומים האחרונים והחשדות הכבדים, מדובר בילד פגיע במיוחד, שקל לנצל ולהפעיל עליו לחץ.
על כולנו האחריות לוודא שההליך בעניינו יתנהל באופן הוגן, אנושי ובסביבה מותאמת – לא באלימות ולא בכליאה.
אנחנו, אנשי בריאות הנפש, קוראים לשחרורו המיידי!
הכנסו ללינק לקריאה וחתימה על המכתב:
אנא הפיצו בקבוצות של אנשי טיפול, פסיכולוגיה ורווחה -הקול המקצועי שלנו חשוב עכשיו במיוחד.
___________________________________________________________
Orly noy -
"הורידו לי את המכנסיים והתחתונים, וכרכו לי את החולצה על הראש כמו מסכה. ואז הם פגעו לי באשכים בכוח. אחרי זה הסוהרים הרימו אותי והושיבו אותי על מסגרת מתכת של כיור. הם הביאו עוד שני אסירים ואמרו להם להסתכל בזמן שהם מכים אותי. עדיין הייתי עירום, וראיתי אותם דרך החולצה הדקה שהייתה לי על הראש. הסוהרים משכו להם בשיער כדי להרים להם את הראש ולהכריח אותם לפקוח עיניים כדי לצפות בי.
חטפתי כמה אגרופים באזור המותניים, עד שיצא לי דם מהפה. אחד מהם ניגש אליי, ירק לי בפרצוף, הוריד אותי מהמסגרת הזו והרים לי קצת את המכנסיים.
משם הובילו אותי לתא 5 באגף 6, כשהראש שלי כפוף והידיים שלי אזוקות. בפתח התא עמדו שתי סוהרות, ועברתי ביניהן עירום, כלומר כשהמכנסיים שלי לא מכסות את איבר המין".
***
"אנשי יחידת כת”ר נכנסו לתא שלנו יחד עם עוד כמה אנשי ביטחון, חלקם חמושים, ועם שלושה כלבי משטרה. אחרי הספירה אנשי כת”ר תקפו אותנו עם אלות עץ וברזל, הכו אותנו בכל הגוף, בעטו בנו ושיסו בנו כלבים. אחד הכלבים נשך אסיר בזרוע עד זוב דם וכלב אחר נשך אותי בזמן שהכו אותי. ]...[ הוא הכה אותי קשות במשך בערך עשר דקות. אחר כך הם יצאו מהתא. האסיר שננשך נפצע קשה, אבל לא היו לנו אמצעים לטפל.
"ריכזו את כל העצורים שהם רצו להעביר ולקחו אותנו לאוטובוסים. מה שקרה אחר כך היה מאוד טראומתי. ברגע שהוציאו אותנו מהתא העמידו אותנו בתור, ואנשי השב״ס ויחידת נחשון הכו אותנו באכזריות עם רובים, אלות, אגרופים ובעיטות. הכי גרוע היה כשהם נתנו לכלבים שלהם לתקוף אותנו. אומנם היה לכלבים רסן על הפה, אבל זה היה מפחיד מאוד, והם שרטו אותנו עם הציפורניים בפנים ובידיים".
***
"ואז לקחו אותי. שניים מאנשי היחידה גררו אותי בכוח מהתא למסדרון ומשם לחדר ששימש עד 7 באוקטובר כחדר אוכל. בדרך הם קיללו את אימא שלי ואת האחיות שלי. כשהגעתי לחדר האוכל ראיתי שם את שאר האסירים מהתא שלי. כולם היו עירומים לגמרי ומדממים. זרקו אותם אחד על השני. אנשים בכו וצעקו והסוהרים צרחו עליהם וקיללו אותם ואת האימהות שלהם. הם הכריחו גם אותנו לקלל את האימהות שלנו, את חמאס ואת סינוואר. הם גם הכריחו אותנו לנשק את דגל ישראל ולשיר את ההמנון הישראלי.
רעדתי מפחד ואז הם התנפלו עליי. אחד מהם נתן לי סטירה והשני ירק לי בפנים ואמר לי בערבית: ״יחיא סינוואר ימות”. הם הורו לי לחזור על מה שהוא אמר. שניים מהם הפשיטו אותי כמו את שאר האסירים, ואז זרקו אותי על האסירים האחרים. אחד מהם הביא גזר וניסה לדחוף לי אותו לפי הטבעת. בזמן שהוא ניסה לדחוף את הגזר, חלק מהאחרים צילמו אותי בטלפונים הניידים שלהם. צרחתי מכאב ומאימה .
זה נמשך ככה בערך שלוש דקות.
אחר כך הם צעקו עלינו שיש לנו שתי דקות להתלבש ויצאו. הרגשתי שבור מבפנים. בזמן שהתלבשתי זלגו לי דמעות מהעיניים. עברו לי מחשבות איומות בראש. אחר כך הם החזירו אותנו לחדר. כשחזרנו לתא היינו עדיין בהלם, בכינו בשקט. אף אחד לא דיבר, לא היינו מסוגלים להסתכל אחד על השני. שאלתי את עצמי "מה קרה, למה זה קורה לנו?"
**
אלה כמה עדויות מתוך הדו"ח "ברוכים הבאים לגיהינום" שבצלם פרסם כבר לפני יותר משנה, על האופן שבו *כל* מתקני הכליאה הישראליים הפכו למחנות עינויים לעצורים ולאסירים הפלסטינים. לא עצור אחד, ולא מתקן עינויים אחד. כולם. כל הזמן. עינויי גוף ונפש סדיסטיים שהדעת מתקשה לשאת. במשך חודשים ארוכים, יום יום, שעה שעה. במהלך תקופת העינויים, חלקם אף הופיעו בזום בפני שופטים שוודאי ראו היטב על פניהם של הקורבנות את תוצאות העינויים. הם הופיעו בפני שופטים כשפניהם חבולות, נפוחות ומדממות, והשופטים הפטירו שהם "צריכים טיפול". לא היה אף חלק במערכת הזו שלא ידע מה מעוללים – עדיין, גם ברגעים האלה ממש – לעצורים ולאסירים הפלסטינים.
שבירת השתיקה של הפצ"רית היא חשובה, בלי ספק. אבל כאשר בתוך מערכת רקובה שזכויות הפלסטינים בה שווים פחות מקליפת השום, גורל של עצור פלסטיני אחד פתאום זוכה לתשומת לב ציבורית – צריך לבדוק טוב טוב מדוע, ואת האינטרסים של מי זה משרת. מה שבטוח הוא שזה לא הקורבן הפלסטיני.
***************
אין מחילה על כל הגזענות והאלימות והרצח והגירוש ושאר הפשעים על בני אדם ועל ילדים. לא למבצעים ולא למתעלמים. אין עתיד, אין תקווה, רק ריקבון. שתשרף המדינה על כל יושביה