לא להגיב
************************
הדעות הפוליטיות שלי השתנו, לא התמתנו, אבל המטרה והדרך שונה, אני כבר לא חושבת שאין פיתרון, אני מבינה שהשאיפה לכאוס וחורבן הגיעו מייאוש וזעם לא מווסת כתוצאה מפמפום המציאות בעזה ובגדה, במקביל לבורות שטיפחתי בהקשר הסוציאליסטי.
אני חושבת שיש לנו אחריות אל המעמד העובד ולכל מי שסובל מדיכוי בתור מהפכנים, לא ליפול לייאוש גם מול הזוועות של שלושת השנים האחרונות, לא להתפשר מול בעלי ההון לקפיטליזם בתנאים מקלים, לא להתפשר על כל מני הסכמים שמנצלים את מעמד הביניים ואוכלוסיות שעוברות דיכוי, כמו הסכם אוסלו מול הפלסטינים למשל - שמשמר דיכוי במין "תנאים מקלים" במכבסת מילים של "שלום" (אעלק).
כל מי שאומר שאפשר לפתור את הבעיה הלאומית בלי להפיל את הקפיטליזם הוא או שקרן או לא מבין.
כל מי שמאמין בפיתרון ללא תוכנית מעבר טועה.
תכנית המעבר
חבריי השמאלנים שחושבים שמצפון ומוסר הוא הכלי הכי חזק שלהם, ולא מחברים את הקונטקסט הרחב יותר והעובדה שחברה שאיבדה את המצפן המוסרי שלה זה רק הסימפטום הבלתי נמנע בעולם הקפיטליסטי,
חבריי השמאלנים שהזעם שלהם מעוור אותם ומונע מהם לנסות לחשוב על עתיד והם פועלים באימפולסיביות ונופלים לייאוש האינסופי,
רדיקליזם היא לא קיצונית, זו שאיפה לשינוי שורשי.
אין לנו ברירה אלא להמשיך במאבק,
תמיד יהיה את החלק בחברה שמבין שצריך לעשות מהפכה - רוב מעמד העובדות והעובדים יעדיפו כמה שיותר קיצורי דרך ולא ללכת בדרך הקשה. הדעה המהפכנית ברוב הזמן מייצגת מיעוט בתוך החברה עד הרגע שבו ההמונים מגיעים למסקנה שהדרך הארוכה יותר היא הנכונה - לכוחות שנבנו לא על תמיכה במהפכה יהיה קשה יותר להתאקלם לשלב כזה.
"דווקא מהשכבות המנוצלות ביותר יצאו הגדודים המסורים ביותר למהפכה"
לא ליפול לסטאליניזם! לשאוף לריבוי פרשנויות! להשקיע מאמץ בלימוד ובפיתוח רמת הבנתכם הפוליטית והתיאורטית!
"The children are always ours, every single one of them, all over the globe"
Solidarity forever