הברון בכפכפים

ולא, לא בשביל לחגוג את מותו של הצורר.

מאז שהפסקתי לעשן לפני 18 שנה אני לא יכול להריח עישון או מעשנים, אבל מפלצת הניקוטין יודעת להרים ראשה המכוער פעם בכמה שנים בתגובה לאיזו התניה.

אנחנו מתארחים בחג בבית בקומה גבוהה עם מרפסת יפה ורק לשבת בשקט מול הנוף עם כוס קפה ייצרה אצלי פתאום התניה מהעבר.

אה ואפרופו מותו של  הצורר

יש למישהו כיוון לבקלאווה במודיעין?

מלכה שלי.

את האור שלי.

את מובילה אותי.

שומרת.

דואגת.

מכילה את השגעונות והחשקים שלי.

מאפשרת לי להיות איתך ולספק לך כל צורך.

אני עפר לרגלייך המושלמות

תודה שבחרת אותי אז מזמן ותודה שאת בוחרת אותי מאז כל יום מחדש.

תודה שיצאת איתי להרפתקאה המטורפת הזאת בשנה האחרונה ומקווה שאת נהנית ממנה אפילו יותר ממני.

תודה שנולדת.

יום הולדת שמח🥂❤️

לרגליים הסקסיות האלה יש יום הולדת עוד כמה שעות.

החגיגות מתחילות עכשיו בהופעה של נינט בבארבי.

סצינת נהגת עומדת להכנס למצב הזה (לא מגזים)

והברון שממש מתנצל בפניה שהוא מסגביר לה  ומוציא אותה מהמצב ✅️

לא מאמין ברשימות מעקב כי תכלס כאן בשביל הבלוגים אז משתדל לקרוא את כל מי שלא הוסר, אבל בכל זאת יש לי 3 כותבים ברשימה.

זהרורים - כי ברור

אנונימית שיש לי קראש על הכתיבה שלה וגם טיפל'ה עליה.

ואנונימי אחד  שהוא כל כך הומופוב והומו מודחק בעצמו שחבל לי לפספס את היציאה המפוארת שלו מהארון לכשתקרה.

שכבנו בממ"ד אצל אמא שלי, אצלה התארחנו לכיפור. הדלת היתה סגורה, אבל היא והילדים ישנו בחדרים הסמוכים.

שכבנו צמודים וזהרורים ליטפה לי את השיערות בחזה וסיפרה לי על מה היא חלמה בלילה. אני השבתי לה שחלמתי על איזו דמות אמורפית מהכלוב שהזמינה אותי לסשן. בחלום,מצד אחד נורא רציתי ומצד שני לא ידעתי איך להגיד לה לא בלי להעליב ובסה"כ התעוררתי די מבולבל וחרמן.

אח"כ הקראתי לה את הפוסט המאוד מפורט ומאוד  מחרמן הזה של nixies שתאר בין היתר את החוויה שלה  מהדקאדנס האחרון. תוך כדי שאני מקריא לה  אני מתאר לה כמה הייתי רוצה להיות נוכח שם איתה ולחוות איתה חוויה כזאת מטורפת של פומביות, איך הייתי שמח וגאה להשוויץ בה מול כולם ועל כל הדברים שהייתי עושה לה שם בחלל החשוך מול כולם ואני קולט אותה מתחילה לגעת בעצמה ואז לוקחת לי את היד, מניחה על הכוס שלה כשהיד שלה על היד שלי, לוחצת מתחככת וגומרת לי על היד תוך כדי גניחות שקטות וסקסיות ישירות לאוזן שלי.

אח"כ קמנו והעברנו לנו יום נעים עם המשפחה וציפינו כבר לחזור לחדר בבית שלנו במוצ"ש.

הפוסט הזה

של האנומן גרם לי להזכר בצ'. הבריון שלי מגיל ההתבגרות.

צ' היה החבר הכי טוב שלי ביסודי ובתנועת הנוער עד שבאזור הבר מצווה הצטרפו לתנועה ילדים מבית ספר אחר. 

מאותו רגע החיים שלי הפכו לגהנום מנטלי. הוא לא הפסיק לרדת עלי, על המשקל שלי, על כל מילה שיצאה לי מהפה וכל זה ליד החברים החדשים שלו, וכולם צוחקים ביחד איתו.

אז הוא לא הרביץ ולא פגע מינית, אבל הוא הסתכל לי בעיינים ודקר אותי בלב ובנשמה.

ומאז אני מתרחק מאנשים, לא יוזם חברויות, אין לי חברים מהצבא, מהעבודה.

נזהר.

אני חושב שעד היום, כמעט 40 שנה אחרי, עדיין לא התאוששתי מהטראומה.

אין לי מושג מה איתו ואיפה הוא היום. 

השם שלו גנרי מדי בשביל למצוא אותו ברשתות החברתיות וגם אם הייתי מוצא לא הייתי מתעמת איתו.

הזמינו אותי פעם לפגישת מחזור והתחלחלתי מהאפשרות לראות אותו.

סביר להניח שהוא אפילו לא מודע לנזק שהוא יצר.

ואני?

אני לא סולח ולא אסלח לו בחיים.

אני נתקל מדי פעם בבלוגים במונח זאבה ודב בהקשרים בדסמים.

אני מבין מה זה דב במונחים של תיאור חיצוני של גבר אבל לא מבין מה תפקידם של הזאבים והדובים באינטראקציה בדסמית.

היא נכנסה לחדר אחרי התארגנות לשינה ומצאה אותי עירום, הראש בקצה המיטה.

"שבי לי על הפנים"

התיישבה בעדינות, נותנת לי להרגיש ניחוח דק של שאריות שתן והלשון שלי מנקה מסביב.

אוטומטית היא התכופפה קדימה להכניס את הזין שלי לפה ב69 ואני שלחתי יד ארוכה ומשכתי אותה חזרה למעלה.

"לא" מלמלתי ודחפתי חזרה את הלשון.

היא ניסתה לשלוח יד ללטף אותו ושוב, הסטתי את היד שלה ונבחתי "לא לגעת" 

הזין שלי עמד בטירוף. חוסר המגע וההתרכזות בה, חירמן אותי עוד יותר.

הפקודה הזאת לא לגעת הכניסה אותה למצב לא מוכר. הכרחתי אותה להיות מרוכזת בעצמה ולא להתפזר ולדאוג גם לי.

וזה עבד.

מעולם לא רכבו לי על הפנים בכזאת כוונה והנאה.

בכזאת אינטנסיביות שהכאיבה לי בלשון ובלסת והרטיבה את כולי גמירה אחרי גמירה אחרי גמירה עד שלבסוף היא ירדה ממני והתחננה שאזיין אותה בתחת כי הכוס שלה היה נפוח כולו.

הסירו לי דיק פיק מקבוצה בטלגרם שמוקדשת לדיק פיקס רק כי היא היתה בדסמית.

נו שויין

👿