הברון בכפכפים

אז יצאנו למסיבה.

ההכנה ליציאה הזאת נמשכה משהו כמו חצי שנה.

חצי שנה של קריאת בלוגים שמתארים את האווירה ולמה לצפות.

חצי שנה של בניית הבנה שלא משנה מי אתה ומה אתה, יקבלו אותך שם כמו שאתה ואין מה להיות מובך.

בשבועיים האחרונים ההכנות עלו הילוך. אחרי המאנץ' הנהדר שהיינו בו הרגשתי מוכן יותר. נרשמתי לסדום סוכות וקפצתי לקניון ביחד עם זהרורים להצטייד במכנסיים שחורים אלגנטים ונעליים תואמות. רציתי לבוא ייצוגי. 

זהרורים לבשה חצאית מיני דמוי עור מגפיים שחורות וטופ עם מחשוף יפה ושרוולים ארוכים. בדיוק המראה באמצע הדרך בין סלאטיות למכובדות מלכותית.

נכנסנו לדאנג'ן בשעה מוקדמת יחסית והמקום היה ריק יחסית. מצד אחד התבעסתי כי לא ידעתי מה יקרה בהמשך ומצד שני זה נתן לנו זמן לקנות שתיה בנחת, להתמקם בעמדה שולטת ליד הבמה ולהתאקלם.

לאט לאט המקום התחיל להתמלא, אמרנו שלום לכמה אנשים שהכרנו במאנץ' ורקדנו קצת.

מסביבנו התחילו סשנים בקטנה וזהרורים אפילו עצרה להחמיא לקימברלי על הכניסה המרשימה מבלי לדעת מי היא.

הסשנים מסביבנו היו מהממים בעיקר השיבארי על הבמה.

חוש הראיה שלי רדף אחרי חוש השמיעה. שמעתי קולות של הצלפות מלפני ומאחורי והעיינים לא ידעו לאן לפנות ולא ידעו שובע.

ראיתי ושמעתי הצלפות שלימדו אותי שעד היום לא חוויתי בעצם כלום ויש עוד הרבה גובה לשאוף אליו.

ראיתי המון אנשים שזיהיתי מכאן ותסלחו לי שלא הצגתי את עצמי. חלקכם היה עסוק בסישון ולגבי האחרים, היה לי קצת מביך,(בכל זאת חרדה חברתית), ורועש מדי בשביל לפתח שיחה.

המוזיקה והאלכוהול עשו את שלהם רקדנו חרמנים, מתנשקים דוחפים ידיים מתחת לבגדים לא רואים יותר מסביב.

רק אחד את השני.

כשנפתח המבוך והכריזו כניסה לזוגות בלבד משכתי לשם את זהרורים.

בשביל המבוך באתי.

סוף סוף הזדמנות לממש את יצר הפומביות שבי, אבל בקטנה בתור התחלה ובאווירה קצת יותר אינטימית.

עשינו סיבוב במבוך ובחרתי דרגש עור בחלל הגדול. הורדתי מכנסיים, נשענתי על הדרגש וזהרורים נעמדה מאחורי ועשתה לי ספאנקינג עם הידיים ומדי פעם חפנה ולחצה לי על האשכים.

בחיים לא התרגשתי ככה,  ירדתי לרצפה וליקקתי לה את המגפיים בזמן שמשמאלי שמעתי רעש של הצלפות וגניחות מאחד הכוכים.

לצערי החגיגה נגמרה די מהר כשרעש הגניחות וההצלפות נבלע ברעש של חבורת אנשים שישבו על המיטה הגדולה ודיברו בקול רם על ענייני היום. 

הרמתי את הראש וקלטתי שחוץ מהם הסתבבו במבוך עוד 2 גברים סינגלים מבוגרים שסליחה על השיימינג, הקריפו לי את הצורה.

נכון הזהירו מראש שאין מספיק אבטחה ואין דיאמים, אבל וואט דה פאק?

בכלל אני מבין שזה לא היה ערב רגיל ובכל זאת לא ראיתי שום זכר לאיזון המגדרי הקדוש ולא לחובת הרישום.

לסיכום

היה אדיר, משחרר ומחרמן. 

נתראה בדקא הבא.

תיכף למה, אבל קודם הקדמה.

התעוררתי אתמול משנ"צ לזהרורים עצבנית וסוערת.

חישבתי זריז בראש והגעתי למסקנה שלא מדובר בpms וצריך להגיע לשורש הבעיה.

ביקשתי מהמתבגרת שתשאיר אותנו לבד רגע ומיד כשיצאה מהחדר ירדתי על הברכיים, נישקתי לה את כפות הרגלים ברכות וביקשתי שתסביר לי מה מפריע לה כדי שאוכל להקל עליה. 

דיברנו כמה דקות על מה בדיוק גרם לה להגיע למצב הזה. היא הסבירה לי יפה ואני הסכמתי עם כל מה שהיה לה לומר והצעתי פתרונות. ראיתי איך לאט לאט המתח יורד ממנה ואז יצאנו לטיול ארוך עם הכלבים.

כשנכנסנו בלילה למיטה שוחחנו קצת על המאנץ שהיינו בו ועל המאטץ' המעניין שהיה לה ואיך בכלל מתקדמים מכאן.

כל השיחה הזאת לוותה בליטופים הדדיים ואז היא התפשטה מול החלון הפתוח והאור שנכנס מבחוץ גרם לה ולשדיים שלה להראות יפים מתמיד. 

קמתי מיד ומצצתי פטמה אחת בזמן שהיד השניה מעסה את השד השני. בשלב מסוים היא תפסה לי את הראש ודחפה אותו בכח למטה לכיוון הכוס.

אחד הדברים שהכי מחרמנים אותי זה כשהיא עושה את זה. מראה בכח את הרצונות שלה.

ירדתי לה בתאווה ודחפתי שתי אצבעות בזמן שהיא מלטפת לי את הזין ושמה לי כף רגל על הפנים.

"תרביץ לי" היא אמרה. מתכוונת לכך שאתן לה ספאנקים בכוס. זה קטע חדש אצלה שגילינו במקרה וזה מרטיב אותה ברמה של טיפות עפות לכל עבר עם כל ספאנק כזה.

המשכתי עוד כמה דקות להרביץ ואז להרגיע עם אצבע ולשון ואז שוב להרביץ ושוב להרגיע.

בסופו של דבר כשחדרתי, היא היתה כל כך רטובה וחמה ולי עמד כל כך חזק שיכלתי להשבע שאני מרגיש שחלה בקצה של הכיפה.

זאת היתה תחושת עונג שקשה לי לתאר. זיינתי אותה לאט וחזק. עם כל דחיפה המיטה הזדעזע קצת.

אחרי הגמירה השלישית שלה היא ביקשה שאעבור לזיין אותה בתחת.

סרבתי

"אמנם אני פה לשרת אותך, אבל יותר מדי נעים לי בתוך הכוס הרטוב והמושלם שלך ולעזזל ההשלכות. אני לא יוצא מכאן."

"אם ככה" היא אמרה, תקרע אותי.תזיין לי את הצורה.

הגברתי קצב וחוזק ואחרי עוד שתי גמירות שלה גמרתי בתוכה.

נשכבתי לצידה וליטפתי אותה עד שנרדמנו לאור הירח המושלם שחדר מהחלון הפתוח.

ותשלחו ברכות החלמה ללייזי.

הבן אדם שתמיד יש לו מילה טובה, עידוד, ואהבה אין סופית לכל מי שכאן.

הוא צריך את זה

ברכות כאן

אז בהמשך לפוסט הקודם על החרדה החברתית.

נסענו אתמול למאנץ של המכשפות בפרדס חנה.

אמרנו לעצמנו שחייבים להגדיל את מעגל החברים הבלתי קיים שלנו וזה נראה לנו כמו רעיון מצוין

נורא פחדתי מהחרדה החברתית שלי זאת שמסמנת לי שאני פחות טוב מכולם, שכולם פה מכירים ואין לי איך להכנס לקליקה.

בדרך זהרורים עשתה לי שיחת מוטיבציה וקואצ'ינג שעשתה fuck all אבל אני מעריך את המאמץ.

לא יודע איך זה במאנצ'ים אחרים, אבל פה היו המון!! אנשים.

הייתה חלוקה לקבוצות ומשימות מתחלפות.

זרמתי עם המשחקים אבל לא באמת חשתי שזה עוזר לי לייצר לי חיבור עם מישהו/י למרות שכן היו כמה שיחות מעניינות.

הייתי יכול להאשים את האלגוריטם שחילק את הקבוצות בזה שהוא שם אותי עם צעירים מדי/נשלטים מדי/דומיננטיות מדי, אבל אז הצצתי לכיוון הקבוצות של זהרורים והאמת פגעה בי כמו מרשמלו ענק בפנים.

המדהימה הזאת ניהלה בלי להתאמץ בכלל את הקבוצות שלה.

צוחקת עם כולם, מתחבקת, משדכת. טורנדו של כריזמה וזה לא משנה בכלל מה היה הרכב הקבוצה.

יצאה משם עם חיוך ענק על הפנים מלאה בדופמין וחרמנית. 

אוי כמה חרמנית

רטיבות ברמת על כזאת לא חשתי ממנה תקופה וזה מדהים.

תודה למכשפות על ערב מהנה ועכשיו צריך להתקדם לנקודה הבאה במסע שלנו.

ללכת למסיבה.

לא ישן כבר יומיים

הדופק שלי כרגע על 150 במנוחה.

והפה יבש

מזל שזהרורים איתי להחזיק לי את היד.

אעדכן

ולא, לא בשביל לחגוג את מותו של הצורר.

מאז שהפסקתי לעשן לפני 18 שנה אני לא יכול להריח עישון או מעשנים, אבל מפלצת הניקוטין יודעת להרים ראשה המכוער פעם בכמה שנים בתגובה לאיזו התניה.

אנחנו מתארחים בחג בבית בקומה גבוהה עם מרפסת יפה ורק לשבת בשקט מול הנוף עם כוס קפה ייצרה אצלי פתאום התניה מהעבר.

אה ואפרופו מותו של  הצורר

יש למישהו כיוון לבקלאווה במודיעין?

מלכה שלי.

את האור שלי.

את מובילה אותי.

שומרת.

דואגת.

מכילה את השגעונות והחשקים שלי.

מאפשרת לי להיות איתך ולספק לך כל צורך.

אני עפר לרגלייך המושלמות

תודה שבחרת אותי אז מזמן ותודה שאת בוחרת אותי מאז כל יום מחדש.

תודה שיצאת איתי להרפתקאה המטורפת הזאת בשנה האחרונה ומקווה שאת נהנית ממנה אפילו יותר ממני.

תודה שנולדת.

יום הולדת שמח🥂❤️

לרגליים הסקסיות האלה יש יום הולדת עוד כמה שעות.

החגיגות מתחילות עכשיו בהופעה של נינט בבארבי.

סצינת נהגת עומדת להכנס למצב הזה (לא מגזים)

והברון שממש מתנצל בפניה שהוא מסגביר לה  ומוציא אותה מהמצב ✅️

לא מאמין ברשימות מעקב כי תכלס כאן בשביל הבלוגים אז משתדל לקרוא את כל מי שלא הוסר, אבל בכל זאת יש לי 3 כותבים ברשימה.

זהרורים - כי ברור

אנונימית שיש לי קראש על הכתיבה שלה וגם טיפל'ה עליה.

ואנונימי אחד  שהוא כל כך הומופוב והומו מודחק בעצמו שחבל לי לפספס את היציאה המפוארת שלו מהארון לכשתקרה.