לפעמים כדאי שהפנטזיה תישאר כזאת.
יש בן אדם בעולם הזה,
שהנפש שלי מאוהבת בשלו, יותר מאשר מילים יכולות לבטא.
נקרא לו דני.
מאוהבת בו כבר שכחתי כמה שנים. אבל תמיד יש סיבה למה לא. גם אחרי שחיכיתי מספיק זמן כדי שזה יהיה "חוקי", זה עדיין לא הספיק.
לנצח אתהה אם הוא בכלל רצה אותי אי פעם, עשירית ממה שרציתי ואני רוצה אותו.
יחסית לאדם בעל ביטחון עצמי בינוני ומטה, הרגשתי שהוא רצה. ואני לרוב אפספס סימנים..
אם רק הייתי עושה עוד צעד אחד.
אני מעדיפה להתחרט על משהו שעשיתי מאשר לתהות לנצח מה היה קורה אם....
פאסט-פורוורד לימינו אנו.
עדיין חושבת עליו. למרות שעבר מלא זמן. הנשמה שלי לא יכולה להוציא אותו מהקישקעס. פשוט לא. לא חושבת שעובר יום בלי שהוא יעבור לי בראש, בצורה כזאת או אחרת. בלי כוונה. בחיי בלי כוונה. הלוואי והייתי יכולה לשלוט בזה.
לאחרונה חודש קשר עם דני אחר. במקרה עוסקים באותו התחום. חיצונית אין שום קשר או דמיון, אם כבר להיפך...
הפכים של ממש.
אבל משהו בהזדמנות לגנוח את שמו ממש עשה לי את זה.
מעולם לא טענתי לשפיות נפשית. רק אומרת.
בכל אופן, גם עם הדני הזה יש לי היסטוריה. לפני המון שנים, נפגשנו. הוא רצה אותי. אני רציתי אבל פחדתי. פחדתי עד אימה. הייתי אישה של איש אחד ולא יכולתי לדמיין מצב שמישהו אחר נוגע בי. היה לי רצון וכמיהה, אבל הפחד שיתק אותי. וזה התמסמס.
והנה הגיעה לה הזדמנות שנייה. אחרי באמת זמן ארוך כמו נצח. ולהפתעתי הרבה, דני זוכר אותי למרות שלא היה בינינו כלום, זוכר שרצה. זוכר שחשב שאני בכלל לא מינית. שאני בטח אפילו לא מאוננת. הלם כזה. הפער בין המראה מעל פני השטח, ומה שקורה מתחת...
נפגשנו.
עצמתי עיניים ורציתי לדמיין את הדני הראשון... איתי שם. אבל לא הצלחתי.
הכל היה כל כך מציף. כל כך נעים ורך... יותר מדי רך.
ולמרות שלא היו אלמנטים בי.די.אס.אמים, אני כן מצפה ל"אפטר קייר" מהפרטנר שלי. שירים לי, שישבח את ביצועיי, או את הגוף שלי, או משהו... שיגרום לי להרגיש שהוא צמא לעוד ממני. ועוד ממה שקרה בינינו ומאמינה שיכול להיות פי מיליון משובח יותר,
ואני מוצאת את עצמי חרמנית בטירוף לעוד מזה... אבל לבדי לגמרי...
בתהום.