שוב אני לא נרדם,
חתולים רבים מכות בחוץ, נפלה עלי תחושת בדידות לא מוסברת.
הכנסתי יד מתחת לכרית, ידעתי שהם שם ובכל זאת הופתעתי, כאילו ציפיתי שהם יעלמו איכשהו.
התחתונים שלך, הם עדיין זרוקים לי במיטה, כמו הבטחה שאף אחת אחרת לא תהיה פה. לא שזה משנה, יכולות לעבור פה מאה בחורות ואף אחת לא תכנס ללב.
היום נזכרתי איך חייכת אלי במבוכה אחרי אחת הפעמים שהזדיינו ושאלת אותי ״מה?״
״אני אוהב אותך״ אמרתי לגמרי בלי שליטה.
״אתה אוהב אותי? באמת??״ זה היה כל כך קשה להאמין?
הלכנו לישון, ידעתי שאת אוהבת אותי גם, יש דברים שיודעים בלי להגיד.
אבל בבוקר אמרת לי ״מה שאמרת לי אתמול, זה הדדי״.
התחתונים שלך אצלי ביד, העיניים נעצמות, נפתחות, ושוב לא מצליח לישון.
היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים.
אני מתגעגע להרגיש אותך מאחורי, מלטפת את הגב שלי, מנשקת אותי בעורף.
אני מרגיש שזה לתמיד גם עכשיו, כשזה אפילו לא עכשיו יותר.
אני עדיין אוהב אותך.