אני פה לחבק אותך, לתת לך לבכות לתוך החזה שלי, אני פה להחזיק את הגוף הרועד שלך.
אבל כשאני אומר שאני פה בשבילך, בשביל לתת לך מה שאת צריכה,
אם מה שאת צריכה זה לבכות על הרצפה, לבד בלי שיגעו בך, אני רוצה לתת לך את זה.
אם תסבירי לי שאת צריכה להרגיש כאב, אני אכאיב לך באהבה רבה, אם את רוצה לדמם, את רוצה להישבר מכאב, אני אוריד אותך כמה נמוך שתצטרכי.
יכול להיות שיהיה לי קשה, להביא אותך לשם בתוך הסיטואציה בה את נמצאת, אבל אם אאמין לך שזה הצורך, אקבל על עצמי באהבה לספק לך את זה בדיוק.
אם את צריכה שאזיין אותך כאילו שאני שונא אותך, תהי בטוחה שאשתמש בך כאילו היית אדם שנוא, אתן לך להרגיש את כל הרגשות הקשים שאת מעוניינת לחוות, אתן לך להרגיש משומשת, ולא על ידי דאדי אוהב שחושק בך, על ידי ידיים מחללות, מנצלות, ידיים שלא מכבדות, ידיים שבאות לקחת ולא לתת.
אני מבין את הצורך ברגשות הקשים, אני מבין את הרצון להלחץ לפינה, לקיצון.
הצורך להיסחט עד שכל הגועל יוצא החוצה, נוזל ממך, מתפרץ בלי שליטה.
כשאני אומר שאני פה בשבילך, זה לא רק לתת לך מה שמובן מאילו, זה לתת לך גם מה שלא מובן.
חיבוק אוהב, זיון שונא, שניהם בסדר כזה או אחר,
אני פה לתת מה שאני יכול בהתאם לרגשות והצרכים שלך.
אם אני אומר שאני פה. אני פה.