מה זה בעצם אומר להיות שולט? הרי כל אחד יכול להוסיף לשם שלו את המילה דום, או להציג את עצמו כשולט.
אבל דומיננטיות אמיתית ואותנטית אי אפשר לזייף.
גבר דומיננטי באמת—כזה שכשהוא נכנס לחדר, האטמוספירה משתנה—שמים לב, רואים, מרגישים.
אי אפשר להמציא את זה. זה לא משהו שאפשר ללמד.
אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים—לקרוא לעצמכם בשמות, לקנות את הבגדים הכי הכי… כל הדברים האלה לא באמת מה שיגרמו לכם להיות דומיננטיים, גם אם יגרמו לכם קצת להרגיש כאלו.
דומיננטיות אמיתית היא משהו שמגיע מבפנים, ולא תלויה במילים או תארים.
המילה שולט כל כך חורה לי הרבה פעמים כשאני רואה אותה או שומע אותה מפה של כל מיני אנשים.
אני באופן אישי די סולד מהרעיון של להגדיר את עצמי כשולט או לקרוא לעצמי שולט, או אפילו מהמחשבה שמישהי תציג אותי בתור השולט שלה. מהסיבה הפשוטה—שאני לא צריך תואר כזה או אחר כדי לדעת שאני כזה.
אני יודע מה אני, ואני יודע כמה דומיננטי אני בכל רגע נתון במהלך היום שלי, בכל אינטראקציה קטנה שאני מנהל.
ואז אני שומע מכל מיני נשים שגברים פונים אליהן בצורות מזלזלות, מציגים את עצמם כשולטים בעלי ניסיון—אחרי שתי דקות של שיחה מתחילים לדרוש שיקראו להם אדוני, משתמשים בכינויים כמו כלבה, זונה, תסתמי את הפה שלך, על הברכיים.
מי אתם בכלל? בלי המילה דום ליד השם?
הרי אתם מפחדים מהצל של עצמכם, ורק כשגיליתם את ה-BDSM הבנתם שאם תחליטו שאתם נמצאים בצד השולט, תוכלו להתנהג בהתאם לזה—במקום להבין איפה המקום הטבעי שלכם באמת נמצא.
לא בגלל איפה שהייתם רוצים לראות את עצמכם.
ושלא תבינו אותי לא נכון—לכל אחד יש את הזכות והאפשרות להיות בכל צד שהוא יבחר, ובכל מקום שהוא מרגיש לנכון או מעוניין להיות בו.
גם האדם הכי לא דומיננטי בעולם יכול להחליט שהוא מעוניין לחוות אינטראקציות מהצד השולט.
הבעיה שלי היא כשאנשים לוקחים את הטייטלים האלה וחושבים שזה מקנה להם איזשהי זכות להתנהג בצורה מסוימת או להתנהל בצורה מסוימת מול אנשים אחרים—כאילו אנחנו לא כולנו, בסופו של דבר, בני אדם, שחיים בעולם האמיתי
אז נכון, גם אני אוהב שקוראים לי דדי ואדוני וכדומה.
גם אני אוהב שפונים אלי או מתייחסים אלי בצורה מסוימת—מסתכלים עליי מלמטה, מבקשים את רשותי, מעריצים אותי, משרתים אותי, ומתמסרים אלי בצורה אמיתית. וטוטאלית.
אבל אני לעולם לא אצא מנקודת הנחה שבגלל שאני החלטתי שאני נמצא בצד מסוים של השוט—זה מקנה לי איזשהי זכות להתנהג אל מישהי או מישהו בצורה מסוימת רק מתוקף זה שאני החלטתי שאני שולט.
כשמישהי בוחרת להתמסר אליי ולתת לי שליטה עליה בתוך הסיטואציה, אני מעריך את זה, אני מחבק את זה, אני נושם את זה, ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו.
זה הדבר הכי לא מובן מאליו שמישהי יכולה להעניק לי.
ואם אני לא אכבד את זה—אני לא אהיה ראוי לזה.
ומהדברים שאני רואה והסיפורים שאני שומע, כל כך הרבה מכם לא ראויים לטייטלים שהדבקתם לעצמכם.
אם הפוסט הזה מפריע לכם—כנראה שאתם צריכים לעשות קצת חשבון נפש עם עצמכם ולהבין למה.
ואם הפוסט הזה לא מפריע לכם—כנראה שהוא לא נוגע לכם. או שאתם פשוט ממש עמוק בסרט של עצמכם
תהיו מי שאתם. זה הכי יפה לכם 😍.
ואני לא אומר שמי שאינו דומיננטי בחיי היום-יום שלו לא יכול לפתח לעצמו איזשהו אלטר-אגו ולהתחבר אליו ברגעים מסוימים—משהו שיציג צדדים אחרים שלא באים לידי ביטוי ביום-יום. להפך.
בדיוק כמו שכל מיני אנשים בעמדות כוח, נשים בעמדות כוח, אנשים חזקים כאלו ואחרים—שבסוף היום רק משתוקקים או משתוקקות למצוא את עצמם מתחת לסוליה של איזה נעל, למלא אחר פקודות, ולשמש כחפץ או ככלי לרצונות של מישהו אחר. אותם אנשים יכולים להיות מאוד דומיננטיים בחיי היום יום שלהם, גם אחרי שהדביקו לעצמם את הטייטל נשלט או נשלטת, האם הם כאלו במהלך היום שלהם? כנראה שלא.
לסיום, חג חירות שמח למי שמעוניין 😘