אומרים ששולט צריך קודם כל לשלוט בעצמו.
וזה נכון אני מאוד מסכים, אי אפשר שלא.
לפעמים אני חושב שאני לא שולט בעצמי מספיק, וזה גם בסדר כי אני מעולם לא קראתי לעצמי שולט. אבל האמת, שאני שולט בעצמי הרבה יותר משנדמה לי.
אני מרשה לעצמי להסחף, ללכת לאיבוד, למתוח את הגבול של עצמי, כשאתה רק אני. כשהמחיר לשלם הוא שלי לבד.
אני לא משתולל על חשבון אחרים.
לפעמים זה מאוד מפתה, להכנע ליצר הפראי של לא לדפוק חשבון, הרי אנחנו דור שמקדש את האמירה של ״אני לא חייב לו/ה כלום״
אבל אני לא רוצה להתנהל לפי מה שאני כן או לא חייב לסביבה שלי. אני מתנהל לפי הקוד המוסרי שלי.
וזה לא אומר שאני טוב יותר מאף אחד אחר, אף אחד לא טוב יותר מאף אחד.
לאחרונה מזכיר לעצמי, להשתפר בהכל. לשלוט בעצמי.
ל להתפתות לבחירות הקלות, שיהיו טובות עכשיו אבל רעות אחר כך.
מאמין שהכאב יעזוב אותי כשאני אזכור מספיק טוב, בנתיים הוא שם לכוון אותי, לשמור עלי.
שלא אתפתה, לעשות עכשיו מה שאתחרט עליו אחרי זה.
יש בי יותר שליטה משאני אוהב להודות,
אבל אני לא שולט, אני משהו הרבה פחות מוגדר, הרבה פחות ברור. אני כאוס, אני טירוף.
אבל אני מבין אותי, ואני שולט בי.
אני לבד, הכי חזק שהייתי.