לפעמים נדמה שזין עומד הוא המכשול הכי גדול בדרך לאהבה. הדיסוננס בין החרמנות והצורך במשהו אמיתי ומרגיע יכול להוציא מהדעת.
האם זו בקשה מוגזמת? להתרגש בגוף ובלב ביחד? לחוות את העקצוצים בכל הגוף, להרגיש שוב ניצוץ של טירוף? לקפוץ ראש לתוך הלא נודע באמונה עיוורת?
איזה דרך עשיתי. אני מסתכל על עצמי, מי אני? מטורף, אני באמת מאמין שאני נכס. לא אומר שאני משהו מיוחד, בסופו של דבר כולנו מיוחדים.
Special snowflakes, כביכול. בסוף כולם נראים די אותו דבר, אפילו שאין שניים זהים.
איפה היא? הפסיכית שתשלים את הטירוף שלי עם הטירוף שלה?
״טעם בעייתי בנשים״ זה שטויות, יש לי טעם נהדר. לא מוכן להאמין שאני צריך להתפשר על משהו שלא מעיף אותי, שלא מקפיץ את הדופמין שלי לשמיים.
אני כבר לא ילד, מזמן לא מחפש רק סקס מטורף. למדתי שאת זה אפשר למצוא אפילו די בקלות. אני מחפש את החיבור שמעבר, את התחושה שאין זמן, שהכול פשוט עומד מלכת.
ללכת לאיבוד בתוך העיניים שלה, לשכב לידה ולא להאמין שזו המציאות שלי, להרגיש שיש לי את הפרטנרית המושלמת בשבילי.
אני ואת נגד העולם! זה יותר מדי לבקש?
לא אחת שכל יומיים תימס לי בידיים באיזה שיגעון אחר. אני רוצה שנהיה השיגעון אחד של השני – הדלק, הכוח!
אני רוצה שתהיי השותפה שלי, להכול.
חשבתי שיש לי את זה, אבל הבעיות שהיו לנו במיטה – לא היו לי את הכלים וההבנה שיש לי היום כדי להבין ולגשר.
ואחריה… אחריה בכלל מצאתי את עצמי סוחב על עצמי הזיות בסדרי גודל אחרים לגמרי. צללתי לתהום אפלה ועמוקה.
וכמו פניקס, נולדתי מחדש מתוך האפר של עצמי! גדלתי, החכמתי, הבשלתי.
ברור שיש לי עוד המון ללמוד והמון להבין – זה לא נגמר אף פעם.
ואולי, אולי אני בעצם עדיין לא יודע כלום בכלל? אולי אני עדיין רודף חלום הזוי ולא ריאלי?
אולי עליי להתפשר? להיות משהו אחד ולפנטז על אחר?
אבל אני לא רוצה את זה!
אני יודע מה אני רוצה. אני רוצה משהו אמיתי שקיים! אני יודע שזה קיים, ואני יודע שזה ישנו!
אני בסך הכול רוצה להרגיש שיש מולי אינדיבידואל שתואם את מה שאני מביא. מישהי שתעמוד בקצב שלי וגם תאתגר אותו.
מישהי שתחלום יחד איתי תוך כדי שנגשים – ביחד – יום אחרי יום ולילה אחרי לילה.
מישהי שאוכל להיות גאה להיות איתה, שתהיה גאה להיות איתי.
אני יודע איך זה מרגיש. אני יודע.
ואני יודע גם כמה נדיר זה כנראה… ובכל זאת, אני לא מוכן להתפשר על פחות!
ניסיתי בעבר – זה פשוט לא עובד.
אתה לא יכול לשקר לעצמך שאתה מסופק. אתה לא יכול.
ואני הבטחתי לעצמי – רק את הטוב ביותר!
הטוב ביותר בעיניי. הטוב ביותר שלי.
לא לפי מדדים של אף אחד אחר – רק לפי מה שאני מרגיש וחושב.
ובשבילה, אני אהיה הטוב ביותר בעיניה.
מושלם זה לא משהו שאחרים יכולים להגדיר. מושלם זה עניין של פרספקטיבה.
אני לא מחפש משהו חסר פגמים. אני מחפש משהו אמיתי. משהו עם תשוקה. משהו סוחף, עם רגשות אמיתיים ותאווה הדדית!
תמיד אני אומר כששואלים – אין לי טעם ספציפי, וזה נכון.
הטעם שלי לא קשור למראה ספציפי. הטעם שלי קשור למה עובר לי בגוף כשאני מסתכל עליה.
הטעם שלי הוא הרגשה.
ואני מתגעגע להרגשה הזו. מתגעגע להרגיש. להתרגש.
בימים האחרונים החיים מרגישים כמו פרקים שלמים של פילרים משעממים.
ולא, אני לא מחפש מתוך שעמום. אני פשוט הבשלתי סוף סוף.
אבל בחיי – שום דבר שנמצא שם בחוץ לא תופס אותי. לא מרגש אותי.
אני מרגיש כמו ילד חולה רובוטריקים שמצא את עצמו בטעות בסקשן של הברביות בטויס אר אס.
וברביות זה אחלה וזה בסדר גמור – אבל זה פשוט לא בשבילי. אני מחפש את התשוקה שלי.
וכמו שאני – אני לא מושלם. בטח לא מושלם לכל אחת.
אבל אהיה מושלם בשבילה, כמו שהיא תהיה בשבילי.
אני באמת רוצה להתאהב. ואני יודע שאני יכול.
ואני יודע איך זה מרגיש כשזה זה.