הלב שלי מרוסק.
הכלב שלי המלך, המלא פאסון ועוצמה, כבר עייף וכאוב. כבר לא צעיר וכבר לא מסוגל בקושי לעלות במדרגות של החצר.
מי שהיה המלך של השכונה, שכל הכלבים תמיד לא התעסקו איתו, תמיד קיבל כבוד, תמיד הלך עם הראש והזנב למעלה.
עייף ושבור, כמו הלב שלי, שוכב במיטה שלו ומסתכל עלי בעיניים השחורות הגדולות שלו.
מחר נלך שוב לוטרינר לראות מה עוד אפשר לעשות בשבילך.
הלוואי שאוכל לתת לך עוד כמה חודשים של נחת ושלווה, שתוכל ללכת לישון לילה אחד ופשוט לא לקום בבוקר, הלוואי שתלך בשלווה, שתוכל פשוט לעצום עיניים ולהרגע.
אני מבטיח שלא אחזיק אותך בכוח ולא אכריח אותך לסבול סתם, אבל בבקשה תתן לי עוד כמה חודשים איתך.
אני לא רוצה להיות צריך לקבל את ההחלטה בשבילך. אני לא רוצה להיות זה שקובע מתי תעזוב אותי בעולם הזה בלעדיך.
ילד שלי, אל תעזוב אותי עדיין.
הלב שלי נקרע לראות אותך סובל, הלוואי שאוכל להקל עליך עוד קצת, שאוכל לתת לך את לעבור את הישורת האחרונה שלך לצידי בכבוד.
אני לא יודע מה אעשה בעולם הזה אחרי שתלך לי. בבקשה תשאר איתי עוד קצת. 💔