נאט אהבה לנצח תמיד , במיוחד מול גברים שחשבו שהם בלתי מנוצחים.
ודימון אתם שואלים ?!
כמובן כמו כול גבר טיפוסי אבל הוא אולי שלט בכול מה שמתרחש במשרד הזה , אבל לא בה.
הישיבה הייתה בעיצומה, החדר מלא מנהלים בכירים אבל המתח האמיתי היה בין שניהם ורק בין שניהם.
היא ישבה מולו, רגועה רגל על רגל משענת לאחור בכיסא כאילו זה לא משנה לה בכלל למרות שכל מבט ממוקד של דימון על גופה אומר אחרת .
"שמעתי שיש לך הצעה מעניינת" הוא אמר , בקול עמוק ורגוע אבל עיניו הראו משהו אחר.
נאט חייכה בזווית ."יש לי יותר מהצעה , יש לי פתרון."
היא דברה בביטחון מוחלט, מפרטת את התוכנית שלה , התייעלות, חיסכון בזמן, שליטה מדויקת יותר בפרויקטים.
היא ידעה שזה יעבוד, אבל החלק המעניין היה לראות איך דימון יגיב.
הוא לא הפריע לה. רק הביט בה, עיניו הכחולות-כהות ממוקדות בשפתיה כשדיברה, בגופה כשהיא זזה מעט במקומה , בקול שלה כשהוא נהיה נמוך יותר, נוגס בכול מילה בביטחון מובהק.
הוא נשען קדימה, אצבעותיו שלובות מבט חודר.
"מעניין, אבל יש בעיה אחת שלא חשבת עליה , לא בטוח שאנשי השטח שלנו יכולים להסתגל לשינוי הזה בקצב שאת מדמיינת."
היא הרימה גבה , מתקרבת מעט בעצמה ."אני לא מדמיינת, אני יודעת. וזה כבר נבדק."
היא הציגה לו את הנתונים על המסך, אבל הוא בקושי הביט בהם. במקום זאת , הוא החזיר לה מבט ישיר וחצי חיוך מרומז בזווית שפתיו.
"נראה שאת אוהבת להוכיח את עצמך." הוא אמר בקול עמוק יותר.
נאט נטתה קלות קדימה, מקטינה את המרחק ביניהם, נותנת לו לראות בדיוק כמה היא נהנית מזה.
"לא . אני פשוט טובה במה שאני עושה."
היה שקט מתוח לרגע.
ואז דימון הטה את הראש בקלות, כמו טורף שבוחן את הצעד הבא שלו.
"טוב" הוא אמר בסוף, קולו נמוך כמו הבטחה,.
"נלך על זה."
היא זכתה.
והיה ברור לשניהם שזה היה רק סיבוב הראשון