האורות היו עמומים, מוזיקה כבדה פועמת בקירות, לוחצת על החושים. המסיבה הייתה מחתרתית, פרטית, הוזמנו אליה רק אלו שיודעים לשחק לפי הכללים—או לשבור אותם בדרך הנכונה.
נאט פסעה פנימה, מסכה שחורה מעטרת את פניה, שמלת משי שחורה נצמדת לגופה כמו שכבת עור נוספת. הפטמה שלה נוקשה מתחת לבד הדק, העגיל הזעיר שחדר אותה מגרה את עורה עם כל תנועה.
היא לא ידעה למה באה לכאן הלילה. אולי זו הייתה התעוזה, אולי הצורך להרגיש שוב בשליטה. אולי, רק אולי, היא רצתה לבדוק כמה רחוק היא יכולה ללכת.
ואז היא ראתה אותו.
דימון.
הוא נשען על קיר בצד השני של החדר, מסכה שחורה מכסה את עיניו ואת קו הלסת החדה. החולצה שלו פתוחה חלקית, חושפת חזה מקועקע, עור משורטט בקווים כהים של דיו. אבל העיניים שלו—היא הרגישה אותן חורכות אותה מרחוק.
המבט הזה אמר הכל. הוא ידע שהיא כאן.
המוח אומר לה שהיא לא אוהבת את ההרגשה שהוא גורם לה להרגיש , אבל הלב הרגיש פאק הוא אומר לה בדיוק ההפך.
היא ניסתה להתעלם ממנו, אבל זה היה חסר טעם.
הוא הופיע מאחוריה, חום גופו מקרין אל גבה החשוף. "לא חשבתי שתהיי מהסוג שבא לכאן," הוא לחש לה באוזן, קולו עמוק מספיק כדי לשלוח צמרמורת בגבה.
היא חייכה בזווית הפה, מבלי להסתובב. "אני חושבת שאתה עדיין לא מבין מי אני."
נאט הסתובבה אליו, חזה מתרומם עם הנשימה שלה. "ואתה חושב שאתה כן יודע מי אני?"
הוא חייך, אבל זה לא היה חיוך רך. זה היה משהו אחר.
"תראי לי."
לפני שהספיקה לענות, הוא סובב אותה אל הקיר, גופה נמחץ קלות מול האבן הקרה. ידיו גיששו על עורה, מגלות את קווי הקעקועים על ירכה, על צלעותיה.
"ידעתי," הוא מלמל, כמעט לעצמו. "ידעתי שאת פראית יותר ממה שאת מראה."
היא חייכה, חצי מתנשפת. "רק התחלנו."
הוא צחק, קול עמוק וצרוד, ואז היא הרגישה את זה—מתכת מתחככת בה כשהוא נצמד אליה.
נאט קפאה לשנייה, הלב שלה הולם בטירוף.
"כן," הוא לחש לה, שפתיו על צווארה. "אני רואה שהרגשת את זה ואת רוצה להרגיש את זה , נכון נאט!."
העגיל שלו.
הוא היה נעול שם, עמוק בתוך גופו, עדות מוחלטת לשליטה שלו, לכוח, לסבלנות שדרשה ממנו לקבל כזה דבר.
היא עצמה עיניים לרגע, נושכת את שפתה, מרגישה איך הוא טוען בעלות עליה בלי מילים.
"הלילה, נאט," הוא לחש באוזנה, קולו גולמי, לא מרוסן. "את שלי."
והיא ידעה שאין טעם להתנגד.
לא הפעם.
יד חזקה נסגרה על מפרק ידה, משכה אותה באטיות, לא בכוח—אבל עם מספיק נוכחות כדי לגרום לה לבוא אחריו בלי ויכוח.
הם נכנסו לחדר צדדי, חלל פרטי עם תאורה אדמדמה, ספות עור שחורות. הדלת נסגרה מאחוריהם.