ואל תתפלאו שכל יום אני מתה עוד קצת ועוד קצת מבפנים,
ואל תשמחו כשתראו חיוך על הפנים,
ואל תחשבו שהזמן מרפא את הכאב הזה,
כי העולם יותר לא יהיה מואר, והכל תמיד יהיה לא כמו זה....
והבור הזה לא יתמלא,
המוח לא ירפה,
והלב לא יפרח והקוצים לא ינשרו.
אז אל תתפלאו שיום אחד אני אמות מכל זה
אל תחשבו שהכל יהיה בסדר
אל תחשבו שאני סתם מסתגרת בחדר
אל תחשבו שהשמש תגרום לי לשמוח
אל תחשבו שאהבה בי תוכל עוד לפרוח
אל תחשבו שאני עוד יכולה לסבול הרבה מזה
באמת, אל תתפלאו שאני עומדת על הקצה
אל תתפלאו שאני לא מבינה מה הוא רוצה
אל תתפלאו שכשכואב אני בורחת
ואל תתפלאו שאני בורחת כל הזמן.
אל תתפלאו שיום אחד אני אמות מזה.
ואל תתפלאו שאני לא אתן לכם להתקרב
ואל תתפלאו אם לא אבכה
אל תתפלאו אם לא תראו שזה כואב
אל תתפלאו שאת עצמי אני שונא
ואל תתפלאו שאני רוצה למות מזה!
אל תתפלאו כי זה היה שם מתמיד
ואל תתפלאו שהתעלמתם כי זה מפחיד
ואל תתפלאו שאני על הקצה
רוצה לקפוץ ולא יוצא
חוט אחד וחוט שני
חוט שלישי ורביעי
בסוף הם נגמרים, הבד נפרם
האשליה המוגנת שעטפה אותי עוזבת
ואני רואה את האמת
כל כך טיפשה, כמו אז גם כעת
אז אל תתפלאו כשתראו אותי סופסוף מת.
לפני 14 שנים. 3 בינואר 2010 בשעה 23:24