אחרי יומיים של דכאון קיומי מופגן (שלו כמובן) בזמן שאני ניסיתי מצד אחד לא להפריע ומצד שני לתמוך ולחבק כשראיתי שיש רצון לזה.. הסקס לא זרם, ומה הפלא? נראה אתכם מזדיינים עם פרצוף שמסתכל עליכם בדכאון.
בכל אופן, זה לא העניין..
אתמול יצאתי עם חברה לפאב למטה, אחרי שכבר לא יכלתי לסבול יותר להיות סגורה בתוך הדכאון וחוסר התקשורת והמבטים הבוהים שכאילו רוצים לומר משהו, אבל כשאני אומרת לו "תגיד מה שיש לך להגיד כבר" אז הוא טוען שאין כלום והכל בסדר.
אז יצאתי לפאב, והזמנתי אותו להצטרף כשיסיים עם העבודה.
היה דווקא נורא נחמד, שתיתי כמה קוקטיילים.. הברמן היה ממש חמוד כהרגלו. אני והחברה דיברנו על כל מיני דברים.. ואז הוא הגיע. למולה הוא לבש ארשת חביבה, ולמולי את אותו הפרצוף המדוכא.
העיקר שאמר יום קודם שאין לזה שום קשר אלי, ובינינו הכל בסדר.
אחר כך התחיל עם העקיצות... שאני עוצרת אותו מלהביע את עצמו, שאני מתחזה לונילית (קצת נורמליות ליד אנשים עוד לא הזיקה לאף אחד!!!!! זה נקרא להשתלב בחברה, בעולם.)
בקיצור, שאני לא נותנת לו להרביץ לי כמה חזק שבא לו ולבטא את כל הקריזות שלו עלי, וכו'..
שמעתי גם כמה וכמה פעמים שאני בכלל לא אוהבת אותו, מפיו.
נמנעתי מלהגיב עד כמה שיכלתי, לא הרגשתי שזו שיחה שמתאימה לפאב רועש ועם חברה שלי ליד. בעיקר לא אחרי שבימים האחרונים מספר פעמים ניסיתי להתקרב אליו, לגשת איכשהו, להבין מה עובר עליו ונתקלתי בקיר עם מבט בוהה ופרצוף מדוכא.
בכל אופן, אני הייתי מסטולה, כנראה כי אכלתי רק בצהריים ואז גם עירבבתי כמה משקאות, ושתיתי לא ממש מעט, אז הרגשתי רע והלכתי לשירותים להקיא. כידוע לכולנו- זו היא אינה הרגשה נעימה, כלל וכלל. בעודי דומעת, מסוחררת ועדיין עם בחילה, חזרתי וביקשתי שיביאו לי מים... הוא שאל אם אני בסדר, וגם החברה.. עניתי שכן, הקאתי- לא מתתי.
ואז הוא המשיך, למרות שכולי מרגישה רע והפוכה, לחפור על זה שאני לא אוהבת אותו ואני לא ככה ולא פה ולא שם... לי נמאס, הסתובבתי ואמרתי לו "מה אתה רוצה ממני? אני זו מי שאני, מה שיש בי זה מה שאני יכולה לתת, ואני נותנת לך את כולי. אבל זה מה שיש בי, אין יותר מזה, לא יכולה להיות מה שאני לא. זה מה יש! ואם כל כך רע לך עם זה אז תקל על שנינו ותעזוב אותי כבר!" והוא רק בהה בי... אז אמרתי לו שהוא יכול להמשיך לבהות עד מחר, זה לא יעזור...
הוא כמובן התעצבן, שילם את החשבון שלו, ועלה למעלה. אני עוד נשארתי עם החברה להתאושש, וכדי שהיא תסיים את המשקה שלה... אחרי כעשר דקות, רבע שעה, הרגשתי שוב ממש רע ובחילה, אז הזמנתי חשבון. הספקתי לשים את כרטיס האשראי על דף החשבון ולרוץ לשירותים כדי להקיא, שוב, ומכל הנשמה. האקס שלי, שבמקרה הגיע גם כן לאותו פאב עם איזה דייט שלו, בדיוק יצא מהשירותים כשאני הסתערתי לתוכם, ודאג לי.. אבל הרגעתי אותו שאני בסדר והוא חזר החוצה לפאב..
יצאתי לסיים עם החשבון והכל כשכולי מסוחררת ומרגישה נורא... ליוויתי את החברה למונית, ועליתי למעלה. בטח שלא ציפיתי לבאות.......
הדלת נעולה, אז דפקתי. הוא פתח אותה בעצבים ובתנופה מלחיצה, ובכעס אמר לי "מה את רוצה?"
-למי שלא בקיא: אני גרה בפרדס חנה, שעה נסיעה מתל אביב, כל הדברים שלי אצלו ואני ישנה אצלו. די תלויה בו בעניין הזה, כי לא תכננתי לישון במקום אחר, ובטח שלא יכלתי לנהוג במצב שהייתי בו.-
אמרתי לו "אני לא ישנה פה היום?" אז הוא אמר לי "לא".
לפחות ניתנה לי האפשרות לאסוף את החפצים שלי..
ככה, עם 2 תיקים ו4 שקיות, עדיין עם סחרחורת ועדיין עם בחילה ועדיין מרגישה נורא, התנדנדתי לי לאוטו, שנמצא במרחק כמה רחובות משם. כיף אה?
בכל אופן, כנראה שזה שהאקס הגיע לאותו הפאב באותו הערב, זה ממש לא במקרה אלא מאלוהים, כי התקשרתי אליו, הסברתי את המצב וביקשתי לישון אצלו, הוא סיים מהר את הדייט והגיע לדירה שלו וחיכה לי שאבוא. הכין לי תה, חיכה שארגע, עודד אותי. וגם נתן לי משהו שהיה חסר לי במשך תקופה מאוד ארוכה- חיבוק בלילה. חיבוק בבוקר גם.
עכשיו אני כבר בבית, עדיין מרגישה ממש לא טוב, ובסוג של הלם.
אני לא מבינה, ולא חושבת שאצליח להבין, איך בנאדם שולח בנאדם אחר שתלוי בו במצב כזה לקחת את הדברים ולעוף לו מהבית ושיהיה מה שיהיה. ועוד בנאדם שהוא טען לאהוב?
לעולם לא אבין.
מבחינתי זה חוסר אנושיות.
ואם לא הייתי מוצאת איפה לישון? ואם הייתי נוהגת ככה לפרדס חנה ועושה תאונה או משהו כזה? מה אז? לא חשבת על זה נכון..? לא, אתה לא חושב על כלום חוץ מעצמך. וכל הטררם הזה שאתה עושה סביבך שאתה כזה מושלם ואתה כזה בנזוג טוב ורק כל שאר העולם לא בסדר...
אז יש לי חדשות- אם תסתכל תכלס תראה שברוב המקרים שאדם חושב שרק הוא בסדר ושאר העולם דפוק..... אז הוא חולה נפש.
לגבי לקח- אני את שלי למדתי... לאחר ארבע שנים בהם התחזית להיות חבר טוב, וכמעט שלושה חודשים בהם התחזית להיות בנזוג אוהב...חשפת את פרצופך האמיתי.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, והלוואי הלוואי הלוואי שיהיה לך רק טוב.
העיקר שזה יהיה כמה שיותר רחוק ממני.
**פוסט זה הוא לשיקוף, ולזכרון. מעדיפה שלא תגיבו, תודה *
לפני 14 שנים. 5 ביולי 2010 בשעה 8:16
