Baby,It's a wild world

בתור החג האהוב עלי, פורים אכזב ובגדול השנה.
לאחר יומיים נואשים ודחופים של חיפוש אחר רעיונות לתחפושת ואז מוצרים מתאימים, ואז אי מציאתם והחלפה לרעיונות אחרים ושוב חיפוש ועד שמצאתי, ותפרתי, ועשיתי, והמצאתי - נראתי בזה כמו פיונה משרק. נוראי.
אז התחפשתי לתערובת צבעים או "קרנבל" כמו שקראתי לזה...
אבל לפורים היו תכניות משלו בעניין החגיגות כי איחור, המתנה, חוסר זרימה ובאסה ענקית החליטו לעשות הופעת אורח לרגל החג וכך- נהרס לי.
אז לחגוג לא חגגתי. העיקר שסתם בוזבז זמן וכסף על אביזרים לתחפושות, והשקעה מיותרת בתכנון הלבוש, האיפור וגם מציאת תחפושת לחבריקו, שמסתבר שהמידות שלו אינן סבירות בעליל ואי לכך ובהתאם לזאת לאחר התחפשות קצרה הוא נראה כמו איזה ראפר גרוזיני חסר כל טעם בסטיילינג.
מצחיק אמנם, אך לא זו הייתה כוונת המשוררת.
בקיצור, פורים, אנחנו ברוגז.
גם משלוח מנות, ביום האחרון של פורים, מסתבר שלא קל למצוא. מילא למצוא, אבל המחירים!?
הרכבתי אחד בעצמי ויצאתי בחצי מהעלות, ממתקים שווים יותר + שאריות מתוקות לבית.
הדתיים בשכונה פה חוגגים ובגדול, אתמול במשך שעתיים-שלוש נשמעו פיצוצים חזקים יותר ופחות, לא ברור של מה.. אולי זיקוקים.. אולי הם סתם הורגים אחד את השני (הלוואי) .. וגם היום מסתבר שהחגיגות שלהם לא תמו ואפילו ממש אז ווי ספיק עדיין מפוצצים דברים באזור פה.
לרגע עברה בי תחושת הזדהות עם נפילות הפצמ"רים בדרום...

בעניין עבודה, הגעתי למסקנה שישיבה בחוסר מעש בנידון למשכורת לא עוזרת... אין עבודה, אין שעות, אין בונוסים, ואין מה לעשות עם זה. אני לא יכולה לחכות עד הקיץ למשכורת נורמלית.
אז מחפשת עבודה אחרת בינתיים... יש הצעות לא רעות דווקא, רק שתדעו.. ג'ובמאסטר אחלה אתר.

ובזוגיות... כבר מעל חצי שנה. עוד לא נפרדנו אפילו פעם אחת... זו היא, בכנות וברצינות, מערכת היחסים הכי יציבה שהייתה לי בחיי אי פעם. אני פשוט לא רואה את עצמי עוזבת. גם כשלפעמים בא לי כי הוא מעצבן אותי, המחשבה הזו עולה בראשי רק לדקה-שתיים ואז פשוט עוברת.. כי זה לא נראה לי הגיוני בכלל, העניין הזה של לעזוב אותו. גם כשאני צריכה להסביר לו ולהזכיר לו כל כמה ימים לגבי סדר ונקיון בבית, לפחות רואים שיפור יחסית לפעם, אז זה מעודד.. וגם כשלא תמיד עושים מספיק סקס מפאת חוסר זמן או עייפות או עצלנות קצת, אני עדיין אוהבת אותו. זה מוזר 😄
הוא הציע אפילו לעבור לאזור הפרברי הבייתי שלי... בקרבת אמא שלי וכל שאר הירקות שם..
תכלס זה יכול להיות נחמד, שקט כזה ולא יקר כמו פה... אבל מצד שני, אני לא בטוחה שאני כבר מוכנה לחזור לשם... גם נראה לי מבאס שהוא יצטרך בכל זאת לנסוע כל יום למרכז וחזרה כדי להגיע לעבודה. לא יודעת.

בקיצור, אני עדיין חיה.. למרות שיוצא לי להכנס לכלוב פעם בשבועיים בערך....
ושיהיה חג יותר שמח שנה הבאה. הבנת פורים!? אתה חייב לי פיצוי! :)