לפני 18 שנים. 17 בפברואר 2006 בשעה 22:12
עכשיו גם אני יכולה.
מגיעה שוב ושוב לאותה מסקנה..
הקול הולם בראשה כפטיש
לא תוכלי להתמסר עוד לאיש
עכשיו, תראה, גם אני יכולה.
פתאום מרגישה יותר נעלה..
נלחמת בקולך המחשמל כמו רעם
כן, חזקה הרבה יותר מפעם.
ושוב, תבין, גם אני יכולה.
אחזור על זה שוב כמו מכונה
לא תנציח בי עוד את הפחד
תפסיק לשקר, זה לא נקרא ביחד!
נו, אז הפנמת, שגם אני יכולה?
אינני עוד בובה קטנה שנעה לפקודתך
שים לב למבט, איך הילדה פתאום גדלה
מה שחשבת כי לא יתכן- קרה
אז הנני כאן, עוזבת אותך
הנה אני, הולכת ממך
מתרחקת, על שתי רגליים ולא על ארבע, כמו בת אדם ולא כלבתך
איבדת אותי
אני- כבר לא שלך.
