הדבר היחיד שאני באמת ובתמים מפחדת ממנו, אבל פחד מוות. פחד כזה אמיתי שהלב דופק ממש מהר והנשימה כבדה ונכנסים לפאניקה?
חרקים.
בעיקר פרפרי לילה... עשים כאלה...
ובכלל, כל חרק, כולל זבובים הכי פשוטים... פשוט מפחיד אותי למוות.
ואיך לא? דווקא אלי חרקים נמשכים הכי הרבה.
לא משנה איפה ועם מי אני, חרקים ייפלו עלי. ג'וקים יטפסו עלי. פרפרי לילה- מכל המנורות בעולם ימשכו רק למנורה שבחדר שלי!!!!!
שונאת אותם. רוצחת אותם. שונאתתתתתתתתתת אותם!
ושלא תעיזו לומר לי שפרפרי לילה הם "נשמות" ואסור להרוג אותם!
הם אולי שדים, לא נשמות! הם רודפים אותי..!!!!!
אהההההההההההההההההההההההההההההההה
(כן כן זה נשמע פרנואידי אני יודעת)
(אבל באמת שזה רציני... ואני באמת באמת מפחדת מהם)
על כן, אני מכריזה על החרקופוביה שלי.. וממליצה על פתרון כלל עולמי:
לחסל את כל החרקים באשר הם, הם ממילא יותר מזיקים מאשר מועילים.
עכשיו, אני מעדיפה להחנק מהתרסיס נגד מעופפים, העיקר שהם יתרחקו מהחדר שלי וממני. אני מעדיפה למות מהרעל הזה... העיקר שהם ילכו ממני כבררררררררר!
אני ממש ממש חושבת שההצעה שלי לחיסול כל החרקים באשר הם היא הצעה טובה!
הצילו ... הם מקיפים אותי 😐
לפני 18 שנים. 3 במאי 2006 בשעה 1:37
