פשוט כמו כלבה. יושבת ומחכה לו שיחזור.. מחכה לסימן כלשהוא ממנו..
דואגת. לפחות לדעת שהוא חי!!!!
זה מחרפן. עליות מתח.. ירידות מתח.. עליות מתח.. קפיצות פיוזים..
אלוהים ישמור. שיחזור!!!!
סשן מנטלי. הא. זה מה שזה. ואח"כ הוא אומר שהוא לא יודע להיות דום.
יותר דום מהדום הכי דום!!!!! סעמק.
ואני מתקשרת, והוא לא עונה.. גם להודעות הוא לא עונה.. ברצינות אני כבר דואגת.. אולי קרה לו משהו?!
כמו כלבה עזובה. כלבה שנטשו אותה ומחכה עדיין שבעליה יחזרו..
שומעת מכוניות בכביש וחושבת\חולמת\הוזה\מקווה אולי זה הוא החליט שוב לעשות לי ביקור פתע. יודעת שאין מצב.. אבל בכל זאת.. אולי.
אוף אוף אוףףףףף נושי שלי תחזור אני מצטערת.
וידיד שלי אומר לי אולי זה עדיף לי ככה.. עזבי אותו וזהו.
איזה עזבי!? מי יכול לעזוב אותו????? הוא החיים שלי, הנשמה שלי, האהבה שלי.
חוצמזה.. הלב שלי אצלו (וגם כמה בגדים..) אז איך אני יכולה לעזוב אותו?! 😒
לא כיף לי. באמת שלא. שיחזור.. אני ממש דואגת.. ומחכה, בקוצר רוח.
**I can't live...if living is without you**
לפני 17 שנים. 31 במאי 2006 בשעה 21:58
