לפני 17 שנים. 18 ביוני 2006 בשעה 19:53
בצבע טורקיז
מסתעפים כמו רחובות בפריז
לפעמים אדומים
ילדים אבודים
האפור הוא חד
משחרר לעד
כל הכאבים
אחד אחד
דקירות וחתכים
רק לבד
והצבע זורם לו
מתוך הורידים
העורקים שמחים
סופסוף משוחררים
השריר הכי חזק בגוף
מקרטע כאילו עישן בוף
פעימה ועוד אחת
נעימה המנגינה של הפחד
עכשיו הוא יעצור
רגש כבר לא יעבור
והאפור הוא חד
משחרר לעד..