ניסיתי להשאיר את זה בפנים.. לא להתבכיין פה. לא הפעם.
אבל אני באמת לא יכולה.. הרגשות צפות, הכאב עולה על גדותיי... חייבת להוציא את זה.
נותרתי מקום ריק. קליפה ללא תוכן.
הוא לקח אותי חצויה, השלים אותי, ואז הלך והשאיר אותי ריקה.
כחתולה, היו לי תשע נשמות. אם לספור את כל הנשמות של כל פיצולי האישיות, היו לי מליונים.
היום, אני כאן, נשמה אחת יחידה, שבורה. למליוני חתיכות. רסיסים אפילו.
כמו ילדה קטנה שעומדת בתוך בריכה של פאזל וחושבת מהיכן להתחיל להרכיב אותו..
מתגעגעת... באמת כל כך מתגעגעת.
אוהבת. כואבת.
אני לא מבינה בכלל איך זה קרה. איך פתאום בשניה הוא מנתק אותי מהחיים שלו ובקלות כל כך רבה. הפעם אפילו לא עשיתי לו כלום רע. הוא זה שיום אחד התעורר בנאדם אחר!
או שיום אחד הוא פשוט הפסיק לאהוב אותי. למרות שטען שלא..
ואולי, זה בכלל לא היה ביום אחד. זה היה לאורך זמן מסוים.
לא סתם אומרים שאהבה עיוורת.
לפתע פתאום המקורות נקטעו. כאילו שמישהו סגר לי את הברז.
כאילו שלקחו לנרקומן את הסמים שלו, שהוא כל כך צריך.
וזה כואב. אוי, כואב ברמות.
לא סתם אני תמיד מנסה להמנע מלתת את הלב שלי ואת הנשמה שלי למישהו.
הם תמיד לוקחים והולכים ולא מחזירים. אני זאת שצריכה לבנות הכל מחדש.
אני יכולה לכתוב על זה עד אינסוף. יכולה להתפלסף גם עוד נצח...
אבל מספיק. אפילו הטיפה הקטנה הזאת שנזלה לי פה מתוך כל ים הכאב האינסופי שבתוכי.
גם טיפה כזאת עוזרת.
תודה על הבלוג הזה. בלעדיו הייתי מתפרקת.
*****
נראה כאילו רק אתמול היית חלק ממני
עמדתי זקופה,
הייתי חזקה
זרועותיך עוטפות אותי
הכל הרגיש כה נכון, בלתי שביר..
כאילו אין דבר שיכול להשתבש
עכשיו אני לא יכולה לנשום
לא יכולה לישון
אני בקושי מחזיקה מעמד
הנה אני, עוד הפעם
שבורה לחתיכות
לא יכולה להכחיש
לא יכולה להעמיד פנים
חשבתי שאתה האחד
עם לב שבור בתוכי
אך אתה לא תזכה לראות את הדמעות שבכיתי
מאחורי העיניים החומות האלה.
סיפרתי לך הכל
נפתחתי ונתתי לך להכנס
גרמת לי להרגיש טוב
פעם ראשונה בחיי
כעת כל שנשאר ממני
זה העמדת הפנים שלי
כל כך שלמה
אך כה שבורה מבפנים
כי אני לא יכולה לנשום
אני לא יכולה לישון
אני בקושי מחזיקה מעמד..
תבלע אותי ותירק אותי החוצה
על ששונאת אותך מאשימה את עצמי
לראות אותך זה הורג אותי עכשיו
לא, אני לא בוכה מבחוץ יותר...
(תרגום חופשי של Behind these hazel eyes)
לפני 17 שנים. 29 באוגוסט 2006 בשעה 11:04
