לפני 17 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 13:06
למה אני מתנהגת כמו ילדה מפגרת? אנוכית? חסרת אכפתיות כלפי כל העולם?? אפילו כלפי אנשים שאני מתיימרת לאהוב?!
ואיך אפשר גם לאהוב וגם לא לסבול בנאדם? אבל עדיין אני לא יכולה בלעדיו. או שמא זה רק החוסר ביטחון שלי שמדבר?
ולמה כל קשר שאני מתחילה אני חייבת להרוס כאילו בכוונה? למרות שזה לא באמת בכוונה... אבל זה נראה בהחלט כאילו זה בכוונה.
נראה לי שזה בא מהתת מודע.
חוסר ביטחון, שנאה עצמית. לא מאמינה שמגיע לי שיאהבו אותי? אז הורסת כל קשר עם בנאדם שאוהב אותי?
לא יודעת.. כנראה אני באמת צריכה עזרה מקצועית.
ומחר צבא. ואני כבר בולסת שוקולדים... רק ממחשבה על זה.
אוף. שמישהו יהרוג אותי כבר? או לפחות שיעשה אותי נורמלית!?
נראה לי שגברת אלוהים מקנאה בי על הציצי שלי ולכן מחרבנת לי את החיים.. או שלא?
בע.
