לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2006 בשעה 21:18
לקרוא את הבלוג שלך,
את הבלוג שלה.
פתאום להבין קצת ממה שהיה.
אבל לא באמת... כי אין לי שמץ של מושג מה באמת קרה ומה לא. ואיך זה היה ואיך לא.
אבל היה.. כל כך הרבה ביניכם.
קצת מוזר. קצת קשה לעכל את הידע החדש.
לא מפקפקת בך, חס וחלילה. אבל... חוששת. לא ממך. אלא ממה שלא אוכל להעניק.
ממה שהיא יכלה.
מזה שאולי אני בכלל מפריעה.
מחשבות מטרידות.
ועל כן אומרים - אין שכל אין דאגות. וכמה שיודעים פחות, ככה גם מוטרדים פחות!
אבל מצד שני, אולי ככה יש פחות הפתעות לא נעימות?
