לפני 18 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 14:53
טיפה ועוד טיפה
משב קריר של רוח
מתעטפת בקליפה
כדי שיהיה לאן לברוח
הגשם הוא עצוב
כמו דמעות של מלאכים
נושא שקצת כאוב
כזה שעליו בוכים
הוא אמר לי, תמיד תיהיי לבד
תוהה אם זה נכון
ואם תמיד משול לעד
אני שם
אבל אין שם אף אחד
תמיד לבד...
לתמיד, או שלעד?
זה למה הוא עזב
כי בגללי הוא כאב
והכל ברגע פשוט נמחק
אולי בקרוב על הטמטום הזה אני עוד אצחק.
מטעויות לומדים,
זה מה שתמיד אומרים..
אבל כשכבר מאוחר מדי
האם עדיין ללמוד כדאי?
ועדיין יש טפטוף בחוץ
כמו דפיקות בשער פרוץ
שוב הרוח השורקת
בעצים היא משחקת
וחתולה אחת לבד
שם בחוץ
מקור משקשקת..