לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 23:43
החושך ירד
איתו הקרירות
הלילה קורא לי
לוחש את שמי בבהירות
מסתורי,
כמו סימן - "לכי בזהירות"
החושך עוטף
כאילו את הנשמה שוטף
סמיכה אפלה
עירנות מעלה
חושים מתחדדים
כמו של זאבים שצדים
בוהה בשמיים
שחורים
מול אור הכוכבים
שבוהקים
הם אותי משחררים
אל מעמקי נפשי
הם אותי משחרים
לטרף קל
שוב אותי מחשלים
מול העולם
הלילה, שוב קורא לי
את שמי לוחש בעדינות
עדיין מורה לי
לצאת אליו בנחישות
אז אני מתעטפת בחושך
נכנסת לתוך הבדידות
מטיילת לבדי אל תוך העצבות
וחוזרת משם
עם חיוך
וגעגוע לשם
אל השיוך
אליך.
וזהו, לילה טוב עולם 😄