דמעות בעיניה
אודם מתפשט על לחייה
והיא עצורה
יושבת, בוהה
חושבת.. תוהה..
דמעה אחת חומקת
מהמחסום בליבה
זולגת על לחי
מתנגבת על כפפה
היא עוד לא מאמינה
היא עדיין לא בטוחה
שוב מתלבטת
לא יודעת מה עושה
יש עבר.. עבר עשיר
ועשיר הוא כמובן עיניין יחסי.
שוב לוותר?
אולי תמשיכי, תנסי..
העבר כבר היה
הוא איננו עכשיו
רק זכרונות מתוקים או מרים
הוא משאיר אחריו
ואת בעצמך עוד לא שכחת
אז איפה בעצם תמתחי את הקו
תמשיכי להתעניין ולהיות במעקב?
או שמא תתעלמי
עיניים תעצמי
פשוט תתנתקי ועם החיים תזרמי?
ומה כל כך פשוט בזה בעצם?
את לא מפסיקה
היא במחשבותייך ללא הפסקה
ממה את מוטרדת
מזה שאת לה דומה
אז יש לו טעם מסוים
זה דבר שאצל כל אחד קיים!
תפסיקי לחשוב
תנסי להרגיש
להרגיש זה כואב
זה מציק
זה מפחיד
אז אל תרגישי
אבל גם אל תחשבי
את הדרך שחסמת עוד מזמן
אל תפתחי.
עוד לא.
אוהבת? תדחיקי,
עוד לא הגיע זמנך
תתאפקי.
לפני 17 שנים. 4 בדצמבר 2006 בשעה 20:14
