חזרתי זמנית לבית של אמא בפרדס חרא. זה מדהים... היה לי מצב רוח לא רע היום.
ברגע שנכנסתי לאוטו של המכשפה כבר התחלתי להרגיש בשינוי.
כשנכנסתי לתוך הבית.... באותו רגע.. כאילו השטן הדליק את להבות הכעס בתוכי.
אני שונאת להיות פה. אני שונאת את הריח פה. את ההרגשה פה.
אבל זה זמני. שבוע הבא הבגרות ביום חמישי... יום ראשון שאחרי אני אשתדל כבר לעוף מפה. למצוא עבודה ומגורים במרכז.. להיות עצמאית.
ולבד. הכי חשוב לי כרגע להיות לבד...
זה גם למה אתם כבר לא רואים את הקילור. אני וזאפ נפרדנו.
בטוח יש כמה שקוראים את השורות האלה בחיוך וחושבים לעצמם "ידעתי" או "אמרתי להם"
אבל וואלה... למען האמת? גם אנחנו די ידענו. לפחות אני.. למרות שהיו כמה פעמים שניסיתי לעבוד על עצמי.. ודי הצלחתי. אבל האשליה נמוגה לאחר זמן לא רב.
ובכל זאת, היו כמה שבועות מדהימים וכיפיים של שמחה ואהבה. ואני שמחה על זה, ולא מצטערת לשניה על דבר שהיה.
מצטערת רק שכואב לו... אבל הוא חזק, יעבור לו.
ואני? אני אקח שוב כדורי הרגעה, אתרכז בללמוד לקראת הבגרות ולמצוא עבודה.
יהיה פסיידר.
ואתם?? אתם תתרכזו בחיים שלכם ואל תתחילו להתערב.
לפני 17 שנים. 4 בינואר 2007 בשעה 15:01
