אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Baby,It's a wild world

את כל מה שרציתי להרגיש,
מה שפחדתי להגיד, אפילו לעצמי
אני כותבת כאן ;)

סופר מיצמוציצי בפעולה..
זה לא מטוס, זה לא ציפור, זו חתוללללללללה! ;)

יש דברים שהם מעל לרצוני, ליכולתי, להבנתי.
שונאת להתבכיין...ובכל זאת עושה את זה פה.
לפני 17 שנים. 8 בינואר 2007 בשעה 22:51

מעניין אותי למה, לעזעזאל, למה בחורה ממוצא רוסי\ אוקראיני\ כל דבר שדומה לא יכולה ללכת בחצאית מיני ומגפיים בלי שיסתכלו עליה כאילו היא בדרך לעבודה בצומת הקרובה?!

כאילו, למה בחו"ל זה בסדר?
למה אפילו בת"א זה לא נורא..?

ורק פה, בכפרים האפלים והפרימיטיביים של האזור בו אני גרה, איפה שכל הבנות אינפנטיליות ולובשות רק טרנינגים או ג'ינס, זה משום מה דבר מאוד מוזר ומתייחסים לזה בצורה דפוקה לגמרי.

בע. (זה מה שיש לי להגיד עוד מהצהריים כשיצאתי מהבית עם מיני ומגפיים וחיכיתי לרכבת בבנימינה כדי לנסוע לת"א לפגישה החשובה)

ולתוהים מביניכם.. שווה עדיין לתת צ'אנס לאמון בבני אדם, כי הידיד המדובר מהפוסט הלפני קודם, הסתבר די רציני. הגעתי אליו, למשרד. (ז"א שאכן יש משרד והוא אכן עובד במה שאמר, שזה כבר טוב) ודיברנו ביזנס. ואז התנשקנו, ושוב דיברנו ביזנס.
ואז התנשקנו עוד קצת.. ודיברנו עוד... ואז הוא סוג-של-ירד-לי לדקה וחצי... (תשמעו לא נוח במשרד שיכולים להכנס. אבל לפחות קלטתי שיש הרבה פוטנציאל 😄 )
בקיצור, הדיבורים הלכו לכיוון הנכון, הוא נשמע מאוד רציני. הציע 3 משרות, 1 עוד תלויה בחוזה שהוא צריך לחתום (אחרי הפגישה איתי הוא הלך לפגישה של הסיכום והחתימה)
ו... ביום רביעי ב"ה אם יצא אני ודול ניפגש איתו ועם השותף שלו, נלך לראות את הדירה המוצעת... ובקיצור- הכל נראה סבבה.. אבל עדיין, אני נשארת ריאלית, לא נופלת לחלומות ותקוות שווא. ז"א, הכל יחסי, ואני אאמין בערך רק כשזה באמת יקרה, וגם אז תמיד נוקטים צעדי זהירות (ותודה לונוס על העצות החכמות.. ועל האוכל המאוד טעים 😉 )
הוא גם נראה מאוד נרגש מנוכחותי, וגם אמר כמה פעמים "כמה טוב שאת פה"..
בקיצור, יצר רושם לא רע. אבל אני לא מאמינה בקלות. נראה לאן העיניינים המעשיים באמת יתקדמו, ולאן גם שאר העיניינים יתקדמו.. ומה שצריך יקרה בסופו של דבר.

עכשיו, נושא הפוסט אמור להיות בכלל המגף שלי. שקניתי לא מזמן בכסף האחרון שהיה לי, בתחנה מרכזית. מגף יפהייפה, שמאוד קשה ללבוש.. ולא קל גם להוריד.. שמסתבר שהעקבים שלו קצת עקומים, מה שמקשה עוד יותר על ההליכה בו.
בעיקר על ריצה לאוטובוס בתחנה מרכזית מפאת פחד של פספוס האוטובוס האחרון הביתה.
והכאבים ברגליים. אוי הכאבים.
אז זה כואב להיות אישה על מגפיים.
אבל היתרון- אפשר להתלונן :))

בקיצור, לילה טוב... מחר יום חדש.. בתקווה שיהיה חביב, פעיל ונעים כמו היום..

T O M​(שולט) - מחזיק לך אצבעות בקשר לדירה.
גם בכפות הרגליים.

בוקר טוב

לפני 17 שנים
flashback{ג"ו} - מאמוש, זה לא רק לנשים ממוצא אוקראיני/רוסי.
מספיק שאת אישה...
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י