מה עושים עניין כל כך גדול מימי הולדת??
אז נולדתי. ביג דיל. זה יותר יום אבל מקולל, לא יום שצריך לחגוג ולשמוח.
רוצים לברך? ברכו את עצמכם. וברחו כמה שיותר רחוק ממני.
מעולם לא ביקשתי להוולד. לא צריכה שיחגגו את זה.
שונאת את הימים שלפני. כמו הימים שבין כסה לעשור. ימי דיכאון, מקוללים.
היחיד שעוזר לעבור אותם הוא מושי. וגם כן, בקושי.
מסכן, חוטף את כל העצבים שלי. לא מגיע לו... אבל אני לא שולטת בזה.
כשאני עצבנית, אני עצבנית. אין לי הפרדה של "על מי העצבים, למה, כמה ואיך"
אני עצבנית, אז כל מי שבסביבה שלי חוטף מכת עצבים ממני. סורי.
אבל הוא, כפרה עליו, מקבל את זה יפה.
אומר לי "לא הייתי מחליף את העצבים שלך, זו את, הם חלק ממך"
לא מחשיב אותם אפילו כמגרעה שלי.
רואים?? לכו תלמדו ממנו מה זה לאהוב.
ממני אתם יכולים ללמוד איך לשפוך מים על הרצפה בדרכים הכי דפוקות שאפשר.
ערוץ 3 התדרדר נורא. מה זה הבנות האלה? זה בנות זה? 4 נשים בגיל המעבר שיושבות ומדברות על סקס? בעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!!!!!
גיל ריבה??? מראיין עוד איזה זקנה???? בעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה קרה לכל התכניות האמריקאיות המעניינות, עם סקס, סמים, בחורות ערומות שרוקדות לצד בחורים מסוקסים מופשטים, או סתם משפחות אמריקאיות טיפוסיות ומתפרקות.
איפה כל זה נעלם?
עבר לערוץ יס סטארס כנראה.
הו וול. אני רק יום אחד בשבוע בבית, נסבול. שאר הימים אני אצל המושי, שם יש יותר דברים מעניינים לראות ולעשות.
אז אמא מכינה לי את העוגה האהובה עלי למחר. ועוד אחת כזו ליום שבת.
אחת בשבילי, ואחרת לאורחים.
😲
כבר אמרתי לכם שאמא שלי חושבת שאני שמנה? (לא סתם אומרים שאמא תמיד צודקת)
בכל אופן מחר אני אמורה "לחגוג" יומולדת בדנג'ן. מי שרוצה לבוא מוזמן..
תיהיה עוגה.
לא, לא זו שאמא מכינה כי זו עוגה שאין לי כוח לסחוב עד לשם.
אם מחר יהיה לי זמן וכוח אחרי שאני מנקה את הבית, אז אני אכין איזה עוגת שוקולד או משהו, אם לא אז אני אקנה איזה עוגה טעימה איפהשהו.
קיצר, תבואו. תזכו לראות אותי משתכרת למוות (לא באמת, רק עד עלפון והקאות) כאות להתאבלות שלי על כל יום בכל שנה מאז יצאתי אל האויר המזוהם של העולם הזה.
ד"א, אני באמת לא רציתי להוולד. עובדה, נולדתי יותר משבועיים אחרי התאריך שהייתי אמורה להוולד בו, וגם אז רק אחרי זירוז שאבא שלי עשה לאמא שלי. (אבא שלי היה רופא נשים\מיילד\כירורג וכו') וגם אז, בכיתי מאוד.
נו בטח, מה הפלא שכל התינוקות בוכים כשנולדים? ישר יודעים כבר איזה חרא של דבר הם הולכים לקבל בגוש רוע הזה שנקרא "חיים".
נותרה עוד שעה עד שהשעון יעבור לתאריך המקולל של יום הולדתי.
כל היום ישנתי, עד 5 בערב. נראה לי שתכף אחזור חזרה להתחפר בשמיכות, אולי גם אכבה את הפלאפונים, שלא יציקו בשיחות מזל"ט ב 12 בלילה. בכלל נולדתי ב2:15 לפנות בוקר.
אל תטרחו לברך, אני לא ממש אוהבת את זה. אם עוד לא שמתם לב...
אבל תבואו מחר לדנג'ן, תבואו. מחר עם כל האלכוהול אני כבר אהיה כולי צוהלת ושמחה
חה חה, כמוני מסיכה, חה חה.
לפני 17 שנים. 29 בינואר 2007 בשעה 20:59
