Baby,It's a wild world

Me quede sin amor una noche de un dia
De tanto jugar con quien yo mas queria
Perdi sin querer lo mejor que tenia.

Me engan'o sin saber que era yo quien perdia
De tanto esperar, yo que nunca ofrecia.

********
tu recuerdo
vive en mi
yo que fui
tu amor del alma
y a tu vida
tanto di.

hoy cansado
de vivir,
de vivir
sin la esperanza
de que vuelvas
junto a mi.

*********
ומי שאמור להבין, יבין.
***


חזרתי לא מזמן מאזכרה של אבא שלי ז"ל. שנתיים. שנתיים עברו מאז שאתמול בלילה, לפני שנתיים, הוא נפטר מהתקף לב מול עיני בסלון הבית. הפסיק לנשום לפני שהאמבולנס הגיע, והחייאה של 50 דקות כבר לא עזרה.
שנתיים. מלאי געגוע, כאב, רגשות אשם, ניסיון להשלמה, סוג של השלמה או הבנה של המצב הקיים שלא ניתן לשנותו.
ועדיין, עדיין אני עומדת מול הקבר שלו, ומבקשת ממנו שיחזור עם דמעות בעיניים.
אני עדיין מחכה לו... שיתקשר, שיבוא ויחבק, עדיין מקשטת את החדר בתמונות שלנו.
עדיין הוא מופיע בחלומות שלי..
עדיין מתגעגעת. כל יום ביומו. כל דקה ורגע...הוא תמיד שם.
אני יודעת (או יותר נכון משלה את עצמי ומקווה) שהוא נוכח בחיי בצורה אחרת. שומר עלי ועוזר לי, משם. מהצד השני.
בכל זאת, הייתי מעדיפה שיהיה פה ליידי.
קשה לי מאוד שלא להזיל דמעות תוך כדי כתיבת שורות אלה. קשה מאוד מאוד.
אין תחליף לאבא. בעיקר לא לאבא כמו שהוא. האבא הכי טוב בעולם. היחיד שהבין וקיבל אותי כמו שאני, תמיד תמך, תמיד היה שם לעזרתי ולהגנתי. ידע מתי לא להתערב ולתת לי ספייס.
ידע מתי לייעץ או להושיט יד או כתף.
ואהבתי אותו, עדיין אוהבת, כל כך הרבה.
זה מדהים, אומרים שהזמן מרפא הכל... אבל זה לא נשכח עם הזמן. הכאב הוא אותו כאב. לא הולך לשום מקום. כמוהו גם הגעגוע.

אמא שלי אמרה שהיא מבינה למה הוא נפטר דווקא ביום האהבה. נפטר מעודף אהבה.
הוא בהחלט היה אדם מלא אהבה. יותר מהכל, הייתה בו אהבה.
עדיין יש בו... איפה שהוא נמצא..
ובי, יש המון אהבה אליו. שתמיד יושבת ומחכה בתוכי.
עצוב לי שהוא לא פה, אבל מנסה לא להיות אנוכית. הרי הרבה יותר טוב לו שם, בלי הסבל שכרוך בחיים הללו.

אני מסתכלת על עצמי, ככה מול העולם. מול העתיד... מול הכל.
ואני פיצית, קטנטנה. מרגישה כאילו אין לי שליטה על כלום. כאילו הכל קורה סביבי. אני הגולם במעגל? שכחתי לציין שאני לא משחקת בסיבוב הזה??
לפעמים אני מרגישה על גג העולם, כאילו אני בשליטה מלאה על החיים ומה שקורה לי. אבל לפעמים אני מתעוררת... וייק אפ אנד סמל דה שיט. הכל אשליה. בועה.
אני לא בשליטה על עצמי אפילו, אז איך על החיים שלי?
זה הכל נסיונות כושלים.
כמה טעויות... וכמה שחזרו על עצמן.
כמה קשה לשחרר..........כמה מאבקים פנימיים מוסתרים בזמן שכלפי חוץ הכל נראה רגוע.
כמה קושי להבין, שעדיף ככה. שיש דברים שלא מסתדרים..
יש אנשים שמתאימים לנו ויש אנשים שלא.
יכול להיות בנאדם שהייתי מוכנה להתחתן איתו. אבל אופס, אני לא אוהבת לחטוף מכות.
בכל זאת, אולי הכל לטובה... כנראה שכן.
גו פיגר, כוס אמק. זה טו מאצ'. גדול עלי הפילוסופיה העולמית הזאת.
צר עולמי כעולם נמלה... אם לא יותר צר משלה!
והלב, הרגשות, השכל, ההיגיון, החישובים הבלתי פוסקים של מה עדיף ומה לא, מה טוב ומה פחות, גם להרגיש גם לנתח. עבר, הווה, עתיד. והכל בערבוב בלתי פוסק.
איך אפשר? מסתדרים. עובדה.
כבר אמרתי לכם שהחיים - הם, הם הגיהנום?