הבלוג שלי

אמרתי לו שאין לי חשק לסקס.
אמר לי למה את חושבת שאיכפת לי?
אני אזיין אותך מתי שאני! ארצה!  זה לא ממש משנה מה שאת רוצה...
זה גרם לי קצת להרטיב.

וואו.גמרתי עם הזרם של המים
כל כך חזק.
הכרחתי את עצמי לא להזיז את השפורפרת של הטוש.
הדגדגן שלי כל כך בלט;
עוד שניה הרגשתי שאני מתעלפת.
הלוואי והיית עכשיו כאן.
אני נקייה כל כך ומגורה כל כך.
עכשיו הייתי מבקשת שתינק לי את הדגדגן.
שתרחיב לי את כל החורים עם הזין שלך.
הייתי מתנשקת איתך.
ואומרת לך שאני אוהבת אותך עכשיו.ברגע זה.
ושאתה שלי שלי שלי...

מה עשית לי?
כישפת אותי?
סימנת אותי?
החיבור שלך ושלי.נדיר. לא היה כזה.
הטבעיות של שנינו להזדיין בפראות ,להתחרמן בתאוות בשרים ואז בנשימה אחת גם לאהוב ולהתחבר בתשוקה ורכות. זה נדיר.

אתה מאמין שאני לא ממש זוכרת מה היה אתמול?
לא פרטים קטנים.לא תחושות.

זה היה יותר טכני. לא ממש הייתי שם.
כן. היתה סוג של בדיקה.
תפתחי רגליים. אני צריך לבדוק את הכוס שלך. מזמן לא הגעת לבדיקה.
דברים שמטריפים אותי.
היה כיף. רק שהכיף הזה התגמד אל מול העוצמות שחוויתי איתך.
תוך כדי נזכרתי בפעם האחת הזו שהייתי אצלך
אני לא בטוחה אם שמת כפפות אבל כן קירבת את הפנים שלך לכוס שלי( זה היה בסלון) ואמרת לי כן חמודה.תפתחי חזק בשבילי את הרגליים.
וכשנזכרתי בזה אתמול הגוף שלי נמתח ונכנסתי לאורגזמה נעימה.
לא הצלחתי לאהוב אתמול. לא הצלחתי להתנתק רגע מתאוות הבשרים ופשוט לחבק ולאמר אני אוהבת ולהרגע ולהיות שם .
כמו שקרה ביום ראשון איתנו.

היו רגעים שעברה לי מחשבה בראש שאתה בכלל הגבר שלי. הדומיננטי. הראשי. ואני לא יכולה להתכחש לזה.

הרגשתי שאני זקוקה לך. שאם אני רוצה באמת להרגיש זה יתאפשר איתך.

היתה סיטואציה שקיבלתי את הזין בכוס.
ולא הייתי רטובה.
והוא מרגיש הכל.
והמשיך. ואמר לי שהוא יודע שזה לא נעים לי עכשיו אבל אין ברירה. את כאן כי אני מקבל מה שאני רוצה. לא את.
וזה הטריף אותי.
פתאום כל הזיון הלא רגשי הזה הפך להיות ברמת כמו משהו טכני שאני חייבת לעבור וזה חירמן אותי.
לא בעוצמות של חיבור לאחר
אלא בעוצמות של הפנטזיה שלי עם עצמי. כמו לאונן על מישהו.לא משנה מי מזיין אותי ומשתמש בי.

מפחיד אותי.
כשאני מאמצת את צמד המילים שלך ״סימנת אותי״
זה מרגיש לי שגם הלב שלי מסומן.
הגעגועים הבלתי נשלטים
התשוקה למגע רך ונעים
אני מרגישה כמו פרפר שנתפס ברשת מאוד סבוכה.

הייתי בטוחה שהיום אפגוש בך
פנים מול פנים
ששוב ארגיש את תחושת המבוכה וההתרגשות
כשאתה לידי

זה לא קרה

מתוסכלת,ממתינה,מצפה
תחושת חוסר אונים

בדיוק כמו להשתרע ערומה לחלוטין על מיטה רכה,מוצעת,מבושמת
אתה לידי
ערום וגברי
מענג אותי אבל לא מאפשר לי לגמור
מביא אותי כמעט עד הקצה
ואז שמרגיש שאני רגע לפני; מפסיק ומתרחק
עוד לא
אני אחליט מתי זה יקרה. אתה אומר

מתוסכלת,ממתינה,מצפה
תחושת חוסר אונים

עכשיו אני רוצה שתשימי אותו בתוך הפה שלך
בלי להתנגד
עמוק בפנים
אני רוצה את כולו בפנים
שמעת?
נראה כמה את שווה

ואתה מתיישב מעלי
תפסקי את הרגליים חזק
עוד מעט מישהו יבוא לזיין אותך
את אוהבת את זה ככה,נכון?
לקבל בכמה חורים?
תפתחי חזק את הפה
תקבלי אותו עמוק
תראי לי שזה מה שאת זקוקה לו עכשיו
ואני מתאמצת
ופותחת הכי חזק
כדי שתהיה גאה בי
כדי שתרצה שזה שוב יקרה
כדי שתגיד שאין אחת טובה יותר ממני

ואני נחנקת
ובוכה
ומרגישה קטנה
מרטיבה
רוצה שתחבק אותי
שתעשה איתי אהבה

ואתה קורא את המחשבות שלי
לא.
אני רק רוצה לדפוק לך את הפה
אולי אחרי זה אתן לך להרגיש אותו בישבן שלך

את צריכה להדפק עוד הרבה זמן כדי להיות ראויה לאהבה שלי.

מחכה לרגע; 

הרגע בו תיגע בנפש שלי.

באותו רגע,אגע בה גם.

ויחד נצלול לעומק שלה.

ולא נצא משם.

לא נפסיק להרגיש.

הכל מתנפץ לרסיסים...

אני רוצה אותך. רק אותך. לא. אני רוצה אותך ואותי. ביחד. באותה נשימה. באותה מחשבה.

כשחושבת על אהבה, חיבוק, מגע, חדירה, מבוכה, עצב, רוגע, התרגשות, כעס – חושבת אותך.

אתה נמצא שם. בפסגת התחושות. הכי כואב- זה אתה. הכי רגש- זה אתה. הכי משחרר- זה אתה.

מי אתה בכלל? איך נכנסת לחיי? איך נתתי לך להכנס? נתתי לך? או שהבנת שיש מקום בשבילך ופשוט נכנסת?

מה זה משנה בכלל.

למה אני חושבת כל כך הרבה.

כל מחשבה הגיונית או לא הגיונית שמגיעה,  מתנפצת על חיצי הלב שמופנים אלייך (איזו מטאפורה יצאה לי). אבל זה פשוט כך. לא משנה איך אנתח, מה אחשוב, מה אחליט, בסוף אתה מופיע שם.

בקצה המנהרה. שאור השמש מכה בדמות שלך, ואני רואה את קווי הגוף שלך מולי.

בלי פנים.

כבר הרבה זמן שלא ראיתי את הפנים שלך. הפנים היפות שלך. כל דבר יפה בך. מבין?  אתה מתאים לי כמו פיסת פאזל שנצמדת בדיוק לזו הסמוכה לה.

זו התחושה. והיא לא עברה.

אני יכולה להסיח את דעתי ממך.

אני יכולה לנסות לבדוק את עצמי במקומות אחרים, עם גברים אחרים, עם ריחות וטעמים שונים.

אבל בסוף היום כשאני מדברת עם עצמי, כשאני ניגשת ללב שלי ושואלת אותו  "מה איתך? " – אז הוא תמיד משיב לי את אותה תשובה. אתה תמיד מופיע בה.

נועדנו זה לזו. בלב. בחיבור הרגשי.

לא השכלי.

בשכלי אני ממש לא איתך.

אתה אי שם במרומים, מתנסח בצורה שלא אבין לעולם. ולכן לא היה לי שום סיכוי איתה. כי גם היא התנסחה בדיוק באותה צורה כמו שלך. היתה לכם שפה משותפת. שכלית.

אבל אתה ואני. אני יודעת בוודאות. מרגישה בוודאות שדיברנו את אותה שפה מבחינת הלב.

הכי קרובים שיכולנו להיות. אותה קירבה צמודה שאני מרגישה בכל פעם שאתה חודר אלי עד הסוף.

אחד על השני. צמודים. לוהטים. קרובים. נושמים.

זוכרת שהתפתלתי עלייך ושאלתי אותך פעם ראשונה בחופשיות שכזו – מי אתה? אתה האדון שלי? האהוב שלי? הגבר שלי?

ומבין כל אלו בחרת האהוב שלך.

אני שלך.כל כך אני שלך.