כבר מעל עשור שלא היה לי יובש בדסמי. לאחרונה נהפך לי הלב וסיימתי בהבנה קשר שליטה מסוג אדון-שפחה ובחרתי לצאת לדרך עצמאית של אבא-ילדה.
הקושי במציאת זיווג נכון לסוג קשר כזה, בייחוד כשאתה חרדי, נשוי (בנישואין פתוחים), מאזור ירושלים, בן 40, מעיד שכמעט כל הנתונים לרעתי.
הסינון המשמעותי שמפיל אותי חלל גורם לי בשבוע האחרון להמון ספקות האם אכן עשיתי את השינוי הזה בצורה מושכלת.
מה היה רע לי ביחסי אדון-שפחה?! על פניו שום דבר רע, אבל אחרי עשור ואחרי תקופה שבה אתה מבין שאתה רוצה לחנך יותר מאשר להשפיל, זה נראה שהמיצוי שלי מיחסי אדון-שפחה לא קשורים לההעברה שנעשתה לי בהרגשה.
מצד שני, להישאר מחוץ לעולם הבדסמ?! גם זה נשמע לי די מופרך.
אולי לאט לאט לעשות את השינוי?! מהיכרות שלי זה אף פעם לא עובד ככה.
האחיינית שלי (מי שלא הבין, שיסתכל בפוסטים אחורה ויבין) ממש מסכנה שהיא נאלצת להתמודד עם דוד מתוסכל ברמה כזו. זה לא שאני פחות דואג לה, זה לא שאני לא נותן לה כל עצה טובה שאני חושב שמתאימה לה, אבל זה קשה. אני עצמי מרגיש כביכול זה לא אני במיטבי, ואני לא אוהב את התחושה הזו.
מקווה שכמה שיותר מהר התחושה הזו תתהפך ואני אמצא את אותה ליטלית האחת שתחליט לתת סיכוי ליחסים הללו איתי.
עד אז?! אני כנראה אשבור את הראש במחשבות ואנסה למצוא את האיזון הנכון עבורי בשלב המעבר ושלב הביניים הארור הזה שאני נמצא בו כעת.
סתם לפרוק תסכול, אם תרצו להגיב אני אשמח, אם תתנו לייק אני אשמח, ואם לא?! אז לא. :-)